avot-h296

א:
במבט ראשון נראה כי משנתנו מוזרה מאוד. אנו שואלים את עצמנו מה יכולה להיות החשיבות של בריאת דבר מה "בערב שבת בין השמשות"? אנו שואלים את עצמנו מה פשר חלק מהפרטים המוזרים שהוזכרו. הבה נאמר בשלב זה שלמשנתנו יש חשיבות השקפתית עצומה, ואנחנו, אי"ה, נתחיל לחקור את הבעייתיות לכאורה שבמשנתנו בשיעור הבא.

המשך יבוא.

תמר דר כתבה ושאלה שלוש שאלות. שאלתה הראשונה היא על הביטוי במשנה [אבות 293] עומדים צפופים ומשתחוים רוחים תמר כותבת:

לא ברור לי מה פרוש משפט זה.

אני משיב:

הסבר מלא לביטוי הזה ניתן ב-אבות 295. (תמר כתבה לפני שהגענו לחלק הזה של המשנה.)

ב-אבות 293 כתבתי: כמעט ובלתי אפשרי למצוא בהם [בעומר] פגם פוסל. תמר מוחה:

אינך מתחשב בנוכחות אפשרית של רמשים שונים העלולים לפסול את התבואה מרגע הבאתה אם בדרך או באפסנה באסמים. כמוכן תתכן החמצה של התבואה, של המנחה ביום השני של פסח.

אני משיב:

קצירת העומר מתוארת לפרטי פרטים במשנה מנחות פרק י, משנה ג. אגודת העומר נקצרה בטקסיות על ידי הכוהן הגדול במהלך הערב שלאחר היום הראשון של הפסח לאור אבוקות. יחד עם קהל גדול הוא היה הולך לשדה שהוכן במיוחד בסמוך למתחם בית המקדש. שם הורו לו אגודה שכבר נבחרה בזהירות רבה. הוגש לו מגל טקסי מיוחד. הוא היה שואל את הקהל "בא השמש?" [דהיינו יצא יום טוב ראשון והגיע "למחרת הפסח"]. ואז היה שואל "במגל זו [אקצור]?" ואז היה שואל "קופה זו [בסל זה אניח את העומר שנקצר]?" ולבסוף היה שואל "אקצור?" כל שאלה נשאלה בטקסיות שלוש פעמים ובכל פעם הקהל השיב בחיוב. רק אז קצר הכהן הגדול את אגודת העומר. האגודה נלקחה מיד לאור לפידים לעזרה, שם הבהבו אותה באש ולאחר מכן הכוהנים שבמשמרת שמרו עליה כל הלילה וביום שלמחרת הקריבוה על המזבח. טקס כזה, עם ההבהוב, כמעט ואינו משאיר מקום לפסילה בלתי צפויה.

תמר גם כותבת:

אם מסופר על אשה שלא הפילה מהריח של בשר פיגולים הרי שבודאי נשים בקרו במקדש ויתכן וקרו מקרים כאלה אחרת מה פתאום מזכירים דבר כזה?

אני משיב:

עלי לתקן את תמר. אין כל אזכור במשנה לבשר פיגולים; המשנה מתייחסת לבשר כשר מהבהמות שנשחטו ואז נשרפו על המזבח. אני חייב להסכים עם דעתה של תמר על עצם איזכורו של נושא זה במשנתנו: זה נשמע "חשוד" למדי – או מה שכיניתי בשיעור הקודם "טיפול רשלני באמת מטעמי חסידות".

ראש השנה חל השבוע ולכן השיעור הבא בסדרה זו יהיה, אי"ה, ביום שלישי 18 בספטמבר. בהזדמנות זו אבקש לאחל לכולם שנה טובה ומתוקה. יהי רצון שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של שלום, התפתחות והתעצמות רוחנית; שנה שבה על ידי שיפור באיכות הרוחנית של ניהול חיינו נביא להחשת תור הזהב העתיד לבוא כאשר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" [ישעיה יא ט]. יהי רצון שניכתב כולנו לשנה טובה. אמן.