avot-h295

יא:
הגענו לשלושת הפריטים האחרונים ברשימת הנסים שבמשנתנו.

עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. משנתנו מתייחסת להמונים שמדי יום התקהלו בעזרת הנשים. כשלמדנו מסכת תמיד הצגנו תרשים של העזרה הזו. ניתן לראותו כאן. זו היתה העזרה הראשית של בית המקדש והיה זה כאן שהעם התאסף. עלינו לשים לב לדלתות העצומות בראש גרם של 15 מדרגות שחסמו את המראה של עזרת הכוהנים ומה שנעשה שם מעזרת הנשים. כאשר הגיע הזמן להשתחוות ניתן סימן וכל הנמצאים בעזרה השתחוו אפים ארצה. כל שמשנתנו אומרת הוא שגם כאשר העזרה היתה מלאה עד כדי דחק, תמיד היה מקום לכולם לקוד ולהשתחוות.

יב:
ובכן זה לא נראה ממש כמעשה נסים. נראה כי ההמון מוצא מרחב לעשות את שרצונו לעשות. אולי זאת הסיבה שהביאה את הרב עובדיה מברטנורו, בפרושו למשנתנו, להציע הסבר שאין לו כל קשר למה שנמסר במשנתנו, ונראה שתפקידו פשוט להעצים את טבעו הנסי של הפריט הזה. הוא אומר:

יג:
לא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים. הכוונה כאן היא, כמובן, לשלושת הרגלים, כאשר אוכלוסיית ירושלים התנפחה מעבר לכל פרופורציה. בפסח ובסוכות, הרגלים העיקריים, אוכלוסיית העיר שולשה ואפילו יותר. אלו שלא מצאו מגורים חנו ברחובות העיר. ואומנם, היה זה נס שכל העולים לרגל מצאו מקום לשהות בו בתקופות ההם. כמובן, שבזמנים הללו העיר היתה כל כך צפופה שהמצב היה יכול להיות מסוכן מאוד – כפי שניתן לראות מהדאגה של הממשל, היהודי והרומאי כאחד, שמאסרו ומשפטו של ישו הנוצרי (בזמן חג הפסח) לא יתפתח למהומה חסרת רסן.

יד:
לא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ביום כיפור הכהן הגדול היה המשרת העיקרי בקודש – היחיד אפילו. על הכהן הגדול חלו החובות הדתיות הכבירות של היום. פליטת זרע, אפילו באופן לא רצוני, היתה פוסלת את הכהן הגדול מלשרת בקודש ביום הזה מפני שהוא לא יוכל לטהר את עצמו (במי מקווה) עד לאחר רדת החשכה באותו הערב. מסיבה זו שלטונות בית המקדש נקטו בכמה אמצעי זהירות. במשנה [יומא פ"א מ"א] מוסרים לנו כי

הביטוי 'ביתו' בהקשר הזה הוא לשון נקיה ל-'אשתו' ["ביתו זו אשתו" – יומא פ"א מ"א]. הכוהן הגדול לא הורשה לקיים יחסי אישות שבעה ימים לפני יום כיפור והורחק מאשתו.

טו:
הנקודה האחרונה הזו אומרת לנו שאכן היה מקרה אחד לפחות שבו כוהן גדול נפסל לעבודת הקודש היות ואירע לו קרי בשעות הלילה! ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו הכוהן, בסקירתו את ההיסטוריה של העם היהודי [קדמוניות היהודים יז: ו] מוסר לנו שלקראת סוף שילטונו של הורדוס המלך, בשנת 6 לפני הספירה, בבוקרו של יום כיפור הכוהן הגדול, מתתיהו בן-תאופילוס, דיווח כי במהלך הלילה הוא חלם שהוא מקיים יחסי אישות עם אשתו, וכי כתוצאה מהחלום הזה היתה לו פליטת זרע לא רצונית. יוסף בן-מתתיהו מציין, בעליצות מה, שמסיבה זו יוסף בן אלימוס היה ל-"כהן גדול ליום אחד".

טז:
האזכור ההיסטורי הזה, כמובן, מטיל ספק גדול על דיוק הטענות שבמשנתנו. ואכן, נראה כי הוא מרמז כי רוב הטענות שבמשנתנו – ושמא כולן – הן בחזקת "טיפול רשלני באמת" מטעמי חסידות.