avot-h287

השיעור היום מוקדש ע"י סול פרידמן לזכרו של אביו,
לואיס פרידמן, אלעזר בר שלמה יהודה ז"ל.
יום האזכרה היה אתמול.

כד:
כעת אנו מגיעים לאחרון של עשרת ניסיונותיו של אברהם אבינו. גם רמב"ם וגם הרב עובדיה מברטנורו מסכימים שזה מעמד העקידה, כאשר יצחק כמעט הוקרב על המזבח. (כמה מהמקורות היותר קלאסיים מאחדים את המקרה של גירוש הגר עם המקרה של גירושם של הגר וישמעאל, והם מוסיפים כניסיון אחרון את מות שרה וקבורתה. אך אנחנו נמשיך לפי רמב"ם ורבי עובדיה.)

כה:
לי נראה, כי לבעלי חשיבה מודרנית, מעמד העקידה כולו הוא יותר ניסיון לאמונתנו מאשר לזו של אברהם אבינו! הסיפור נמסר, בתמציתיות אופיינית למספר המקראי, בבראשית כ"ב, והוא כל כך מוכר עד כי אין צורך לחזור עליו כאן. אברהם מקבל צו אלוהי להקריב את בנו; ביטול הציווי מגיע ממש ברגע האחרון.

כו:
שאלות קשות עולות אצל בעלי חשיבה מודרנית: איזה אב יהיה מוכן להרוג את בנו? איזה אלוה ידרוש זאת מאב? מדוע בכלל היה צורך בכל עשרת הניסיונות הללו? אולי הנקודה האחרונה תומצתה על ידי יעקב חיניץ:

מדוע הקב"ה צריך להעמיד ניסיונות? האם הוא אינו יודע? למעשה, כשהוא יוצר, הוא אינו מניח מראש שבריאתו תהיה טובה. הוא צריך לבדוק אותה לאחר שנבראה, ואז "וירא אלהים כי טוב". האם הוא לא ידע מראש? עם בני אדם היסוד של בחירה חופשית בא להגביל את האל הכל-יודע כפי שסבורים רלב"ג והרב חסדאי קרסקס, או ש-"מפייסים" ביניהם כפי שעשו רמב"ם ואחרים. אבל כאשר רק הקב"ה בעצמו מעורב בדבר, מדוע האל הכל-יודע אינו יכול להבטיח שבריאתו מושלמת מלכתחילה?

אם נעביר את שאלתו הכללית של יעקב לזירה היותר ממוקדת של העקידה: מדוע אל יודע-כול צריך בכלל לנסות את אברהם? האין הוא יודע את מצב אמונתו של אברהם?

כז:
ממש בתחילת דיוננו על עשרת הניסיונות הללו הצעתי שדרך טובה יותר להבין את טבען הוא לראות אותן כאמצעיים להניח את דעתו של אברהם כי הקב"ה, שהוא שומעו באוזני רוחו, אינו יציר דמיונו הפורה, אלא ישות מובדלת ואמיתית מחוץ לעצמו. כל ניסיון בו עמד אברהם אבינו עד כה היתה תגובה להנחה הבסיסית שלוותה אותו מאז יצא מחרן: הוא ייסד גוי גדול ויירש את הארץ. כל ניסיון נראה כפוגם בהנחה זו – בהבטחה זו – ובכל פעם אמונתו מוצדקת על ידי תוצאה חיובית.

כח:
אך כעת בא הניסיון הקשה מכולם. לאחר עשורים של עקרות שרה לבסוף יולדת בן, ה-"בן-יחיד" שבלעדיו הבטחתו של הקב"ה תתפורר לאבק. ללא בן לא יהיו צאצאים; ללא צאצאים לא יהיה גוי גדול. ואז אברהם שומע את הקול שהוביל אותו מאז חרן והקול אומר לו להרוג את בנו יחידו! הקול הזה אינו יכול לבוא מאברהם עצמו, מפני שאברהם רוצה את הבן הזה יותר מכל דבר אחר בעולם. האם הוא יכול להאמין שהקול הזה הוא באמת קולו של הקב"ה ולא רק דמיונותיו הוא? זהו המבחן האמיתי.

כט:
משנתנו חותמת כך: "להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו". אפשר להבין זאת בשני אופנים: יתכן והניסיונות הללו מדגימים כמה גדולה אהבתו של הקב"ה לאברהם; אך גם יתכן שהם מדגימים עד כמה גדולה אהבתו של אברהם לקב"ה. העקידה מגדירה את ההבדל המהותי בין היהדות והנצרות. הנצרות היא דת הרואה את האדם כמרכז העולם: בלב לבה האמונה שחסדי האל פועלים למען ישועת המין האנושי. היהדות היא דת המעמידה את האל במרכז: בלב לבה האמונה שבני האדם חייבים למלא אחר דרישותיו של הקב"ה. ההצהרה הידועה מכתבי הקודש הנוצריים ממחישה את הרעיון הראשון: "כה אהב האל את העולם עד כי הוא הקריב את בנו יחידו …" העקידה ממחישה את ההיפך הגמור: "אברהם אבינו כה אהב את הקב"ה עד כי הוא היה מוכן להקריב את בנו יחידו."

משתתפים נתקלו בבעיות בקבלת השיעורים בגלל תוכנות אנטי-ספאם של חברות ISP שפועלות ביתר מרץ. החל משיעור זה אני אשלח דוא"ל שיכיל רק קישורית לשיעור. כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישורית.