avot-h285

טז:
לפי ספירתו של רמב"ם הניסיון הבא בסדרה של עשרה במהלך חייו של אברהם היה החוסר המתמשך של צאצא. זה היה ניסיון מאוד מדאיג לאמונתו של אברהם. הוא עזב את מולדתו בהתבססו על ההבטחה שהוא יהיה לגוי גדול; מיד עם הגיעו אל הארץ נאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" [בראשית יב ז]. הבטחה זו נשנית עם הדגש לאחר שהוא נפרד מלוט:

וההבטחה נשנית פעם נוספת במהלך ברית בין הבתרים [בראשית טו ז]

יז:
ואף-על-פי-כן, הנה אברהם, בא בימים, עדיין חסוך בנים מפני שרעייתו האהובה שרה לא ילדה לו צאצאים. כיצד תקוים ההבטחה שהוא שמע אם אין לו ילד? ללא בן לא יהיו לו צאצאים שיוכלו להפוך לעם רב שלא יוכל להיספר מרוב, ושבסופו של דבר יחזיק בארץ. שאלה זו ממש שואל אברהם כשנאמר לו ששכר גדול מצפה לו:

יח:
כך שבנקודה מסוימת מתחיל ספק אצל אברהם ששרה תהיה האמצעי לקיום ההבטחה הזו. אולי אישה אחרת אמורה להיות אם האומה שלו. זו ודאי היתה מכה אדירה לאמונתו של אברהם: שרה לוותה אותו בנאמנות במהלך כל התהפוכות שניכרו בדרכם עד כה. אולם, שרה עצמה היא זו שמציעה שאולי עליה להפוך לאם של ישראל על ידי באת כוח; אולי היא זקוקה לממלאת מקום. אברהם שוכנע לבוא אל שפחתה של שרה, הגר המצרית. ואולם, שרה מיד מתמלאת בתחושה שהיא עצמה לוקה בחסר והיא מתנהגת כלפי האישה בקשיחות רבה כל כך עד שהגר בורחת. כשחזרה, הגר יולדה לאברהם בן, ישמעאל.

יט:
בנקודה זו הבה נקפוץ קדימה לניסיון מאוחר יותר. כאשר, לבסוף, שרה יולדת לאברהם בן, היא דורשת שהגר ובנה יגורשו מהבית. אברהם מתמלא עצב: ישמעאל הוא בנו גם אם הוא לא בנה של שרה. אך הקול עקשני:

המשך יבוא.

ב-אבות 283 כתבתי: מלכי צדק הוא כהן של האליל הכנעני – אֵל, אביהם של בעל ועשתורת, ושתוארו המיוחד היה "אֵל עליון". מלכי צדק מברך את אברהם בשם אלוהיו (ובכך הוא רומז שאת הצלחתו של אברהם יש ליחס לאֵל … אין אברהם מוכן לקבל זאת, ולאחר כמה פסוקים הוא מפגין (ומתריס) את אמונתו העיקשת.

ארט קמלט שואל:

מדוע, אם כן, אנחנו משלבים את הכינוי אל עליון בברכה הראשונה של העמידה?

אני משיב:

אינני מבין את הקושי של ארט. אברהם עצמו נותן לקב"ה את התואר הזה כשהוא דוחה את ברכותיו של מלכי צדק. הוא אומר שהצלחתו לא באה מבקשתו של האל הכנעני אל. אברהם מרים ידו כאות לשבועה טקסית:

אברהם מדגיש כי הקב"ה הוא האל העליון, וזה מראה המקום שמופיע בעמידה.