דף הביתשיעוריםAvot

avot-h283

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ה', משנה ג' (חזרה):

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

הסברים (המשך):

ו:
אנו ממשיכים בדיון על עשרת הניסיונות שבהם התנסה אברהם במהלך חייו. רובם פשוטים למדי ויצריכו רק מעט פרוש או הסבר. לי נראה כי כל הניסיונות קשורים לעובדה שאברהם היה חדשן דתי. לפי המסורת שלנו אברהם היה הראשון להכיר בריקנות של האליליות ולהבחין באל חי ויחיד מאחורי כל הבריאה ומעבר לה.

ז:
הקושי הגדול ביותר שבפניו עמד אברהם בהקשר של אמונתו החדשה, לדעתי לא היה התגובות מצד בני אדם: אני סבור שהקושי הגדול ביותר היה בתוככי עצמו. האם הוא יכול להיות בטוח שההארה שהכיר בעצמו היא באמת הכרת אלוהים? אם אלוהיו של אברהם אינו נראה ובלתי נתפס כיצד יכול בן אדם פשוט להיות בטוח שגילוי רב-חשיבות זה של אלוהיו אינו רק יציר דמיונו הפורה? בכך שניצל מרצף של אירועים שעל פניהם שללו את הבטחות האל שהוא טען (אפילו לעצמו) כי הובטחו לו, ובכך שהוא ניצל מהם כשאמונתו עדיין איתנה, הוא התחיל להבין כי אכן יש השגחה חודרת וכי שהוא הכלי שלה.

ח:
אברהם נצטווה לעזוב את מולדתו ואת בית אביו וללכת ליעד בלתי ידוע. כתוצאה מציותו לצו הזה הוא יבורך ללא מידה:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: [בראשית יב, ב-ג]

לפי הבטחה זו, כשיגיע ליעדו אברהם ימצא גדולה ובטחון. במקום זאת, מיד עם הגיעו הוא התמודד עם רעב: הארץ לא היתה כפי שהוא דמיין. הרעב הכריח אותו לעזוב את הארץ אשר אך זה עתה מצא ולנדוד דרומה למצרים. האם זה יכול להיות סימן שהוא טעה? אמונתו של אברהם לא התערערה.

ט:
ההבטחה היתה כי אברהם יהיה לאישיות דגולה. במצרים עמד בפניו ניסיון חדש: אשתו, שרה, נלקחה ממנו ונחשפה לביזיונות בכך שהיא 'הוחרמה' במעבר הגבול והועברה להרמונו של פרעה. כיצד יכול דבר כזה לקרות ל-"אישיות דגולה" שהקב"ה הבטיח לו שפע ברכות? אמונתו של אברהם לא התערערה והקב"ה, אכן התערב כדי להציל את המצב.

י:
תכף כשהוא חוזר ל-'ארץ המובטחת' (שכן הקב"ה כבר אמר לאברהם "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" [בראשית יב, ז]) והוא עומד בפני ניסיון נוסף. אחיינו, לוט, נשבה על ידי מלכים זרים ועל אברהם לאסוף כוח חילוץ כדי להבטיח את שחרורו. האם זו התוצאה של ההבטחה האלוהית לגדולה ובטחון בארץ? הובטח לו שהארץ תהיה שייכת לזרעו אך הוא חסוך-ילדים! שאר-בשרו הקרוב ביותר הוא אחיינו, וכעת אחיינו נשבה ונלקח בשבי! אמונתו של אברהם אינה מתערערת. לאחר שהוא חוזר הביתה עטור ניצחון, הוא מתקבל בברכה על ידי מלכי צדק המלך-הכהן של ירושלים. מלכי צדק הוא כהן של האליל הכנעני – אֵל, אביהם של בעל ועשתורת, ושתוארו המיוחד היה "אֵל עליון". מלכי צדק מברך את אברהם בשם אלוהיו (ובכך הוא רומז שאת הצלחתו של אברהם יש ליחס לאֵל):

בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ [בראשית יד יט-כ].

אין אברהם מוכן לקבל זאת, ולאחר כמה פסוקים הוא מפגין (ומתריס) את אמונתו העיקשת:

הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: [בראשית יד כב-כג]

לא מלכי צדק העשיר את אברהם, גם לא בני בריתו של אברהם, ואפילו לא "אל עליון": אברהם עדיין בטוח לחלוטין שהכול בא מהשגחתו של הקב"ה בלבד.

המשך יבוא.



דילוג לתוכן