avot-h282

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ה', משנה ג':
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
הסברים:
א:
משנתנו ממשיכה לפתח את הכתוב המקראי בסדר כרונולוגי: מאדם עד נח, ומנח עד אברהם, שהוא נושא משנתנו.
ב:
אברהם נחשב לא לאב המוליד של עמנו בלבד אלא הוא גם המייסד הרוחני של אמונתנו. רמב"ם כתב פעם במכתב לאדם שהתגייר:
ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלִמֵּד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה … והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' … לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המְיַחֵד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה תלמידו של אברהם אבינו עליו השלום ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב; כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו כך החזיר כל העתידים להתגייר בצואתו שציווה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו עליו השלום הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר.
כך שבעיני חז"ל התואר "אברהם אבינו" אינו רק כינוי נדוש, אלא תואר כבוד מלא משמעות.
ג:
לפני שנעמוד על טבעם של ניסיונותיו של אברהם הבה ננסה למנות את עשרת הניסיונות שמשנתנו טוענת שאברהם עמד בהם בהצלחה. בפרושו למשנתנו רמב"ם מונה אותם כך (אם כי הפרטים אינם מובאים בלשונו של רמב"ם):
- הציווי לנדוד לארץ זרה;
- התמודדות עם רעב בהגיעו לשם;
- סבל בידי המצריים;
- מלחמתו בארבעת המלכים;
- הצורך להעמיד צאצא מהגר;
- מילה בגיל מופלג;
- סבל בידי מלך גרר;
- הצורך לגרש את הגר מביתו;
- הצורך להתנכר לישמעאל;
- עקדת יצחק.
הזיהוי של הניסיונות על פי רמב"ם נוצר בצמידות מוקפדת לסיפור המקראי. במניינו הוא, הרב עובדיה מברטנורו משנה את חלק מהפרטים וכולל אחד ממקור מדרשי:
- שהשליכו נמרוד לכבשן האש באור כשדים;
- הציווי לנדוד לארץ זרה;
- התמודדות עם רעב בהגיעו לשם;
- סבל בידי המצריים;
- מלחמתו בארבעת המלכים;
- שנאמר לו על שיעבוד צאצאיו העתידי;
- מילה בגיל מופלג;
- סבל בידי מלך גרר;
- הצורך לגרש את הגר וישמעאל מביתו;
- עקדת יצחק.
ד:
לפי המדרש [בראשית רבה ל"ח י"ג] לאחר שאברהם הראה לאביו את הטיפשות שבעבודת אלילים, תרח הזועם מסר אותו לנמרוד, מלך אור. כאשר אברהם הראה אמונה עיקשת באל האחד והיחיד לנוכח איומים, נמרוד זורק אותו לכבשן האש: "ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו!" וזה, כמובן, מה שקרה.
ה:
אך ודאי שרמב"ם צודק והניסיון האמיתי הראשון שהתנסה בו אברהם הוא כפי מסופר [בראשית יב א – ד]
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ … וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' … וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
הניסיון הוא לא רק הניסיון הפשוט של עקירה ממשפחה וחברים, ומתרבות וסביבה מוכרים ולעלות ארצה אל הלא נודע. רבים קטנים ממנו בהרבה במעמדם הרוחני עשו לא פחות מכך. הניסיון האמיתי היה בתוך אברהם עצמו, ואותו הניסיון חוזר שוב ושוב אצלו. אלוהיו של אברהם שונה מכל האלים האחרים שהכיר המין האנושי: בני תמותה פשוטים אינם יכולים לראותו או לשמעו. כפי שרמב"ם עצמו הוכיח היטב כמה אלפי שנים אחרי אברהם: הקב"ה אינו ישות פיזית, ואינו בעל תכונות פיזיות. הקב"ה אינו מדבר, רואה, חש וכדומה. ולכן, כאשר המחשבה המוזרה אך העקשנית הזו נכנסת לראשו של אברהם, שעליו לארוז הכל ולעזוב את הבית והמשפחה וללכת אל ארץ חדשה שאת זהותה יגלה רק כאשר יגיע לשם – האם זה טירופו שמדבר או האם זה באמת קולו של האל החי שבקיומו הוא בא להכיר? אכן זהו ניסיון.
המשך יבוא.
לתנועה המסורתית