avot-h280

השיעור היום מוקדש ע"י ג'יי סלייטר ואלן גולדמונץ
לכבוד נישואיה של בתם
שרה רוז סלייטר עב"ל ניקולס אלכסנדר בלוק.
החתונה היתה כבר ביום א', 1 ביולי 2007, ט"ו בתמוז ה'תשס"ז.
מזל טוב!

א:
יתכן ופרק ה' של מסכת אבות הוא תוספת שלא היתה חלק מהתוכנית המקורית. לארבעת הפרקים הראשונים של המסכת יש שני מאפיינים שחסרים במבנה העיקרי של פרק ה': פרט לסופו של פרק ה' ממש, המשניות שבו אינן מיוחסות לחכמים מסוימים; גם אין בפרק זה כל ניסיון לשמור על סדר כרונולוגי.

ב:
אין משמעו שלפרק אין מבנה משל עצמו: המבנה של פרק ה' הוא סידרה של מדרשי אגדה המבוססים על מספרים טיפולוגיים. כמעט כל המשניות במסכת אבות שייכות לסיווג 'אגדה': הן מבקשות ללמד ערכי מוסר יותר מאשר הלכה. המספרים הטיפולוגיים שיוצרים את פרק ה' הם עשר, שבע, ארבע ושלוש. שש המשניות הראשונות מבוססות על המספר עשר; משניות ז', ח' ט' מבוססות על המספר שבע; המשניות י' עד ט"ו, המספר ארבע בבסיסן. שלוש המשניות הבאות אינן שייכות לתבנית הזו. במשנה י"ט הבסיס הוא המספר שלוש. כפי שכבר הזכרנו, שלושת המשניות האחרונות של פרק זה חוזר למבנה של הפרקים הקודמים.

ג:
משנתנו מבוססת על העובדה שבסיפור הבריאה [בראשית א] הביטוי 'ויאמר ה" מופיע עשר פעמים, כאשר הקב"ה דורש שיסוד נוסף של הבריאה ייברא. למען השלמות הבה נציין שעשרת המאמרות מתייחסים למעשי הבריאה הבאים: אור [פסוק ג], רקיע [ו], יבשה [ט], צמחיה [י"א], מאורות [י"ד], זוחלים ועופות [כ], חיות [כ"ד], המין האנושי [כ"ו], רביה [כ"ט], מזון [ל].

ד:
לא כל החכמים מסכימים שהעולם נברא בעשרה שלבים עוקבים. ישנה דעה מכובדת מאוד שהיתה רק פעולת בריאה אחת ויחידה. כשאנו בודקים את הכתוב בסיפור הבריאה אין אנו יכולים שלא לחוש בסתירה לכאורה. הפסוק הראשון מצהיר כי "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", שמרמז על בריאה אחת. ואולם, המשך הסיפור – עם פזמון החוזר "ויאמר אלוהים יהי…" מרמז על כך שהיתה סידרה של מעשי בריאה. אסופת המדרשים הידועה בשם 'בראשית רבה' מכילה תקצירים של דרשות על הכתוב בחומש בראשית כפי שנדרשו בבתי הכנסת של ארץ-ישראל במהלך המאות הראשונות של העידן הנוכחי. באחת מאלו [י"ב ד'] מובאית מחלוקת מעניינת מאוד בין שני חכמים (שניהם בעברם תלמידים מובהקים של רבי עקיבא) על הסתירה הפנימית שהזכרנו.

ה:
רבי יהודב [בן עילאי] מצדד בפרוש הכתוב שרואה פעולות בריאה רבות, כאשר כל פעולה היא תוצאה של מאמר אלוהי חדש – דוגמת אומן שמצייר תמונה ומאחר והוא מרוצה מעבודתו הוא מחליט לצייר תמונה נוספת – וכך הלאה. זו, כמובן, היא גם דעתו של התנא של משנתנו. לעומתו, רבי נחמיה מצדד בדעה שבכתוב יש רק מעשה בריאה אחד ויחיד ובלתי חוזר. במחלוקת זו רבי יהודה, כמובן, מציין בפני רבי נחמיה שנראה כי הוא מתעלם מפשט הכתוב: כיצד אפשר ליישב את דעתו עם "יום ראשון", "יום שני" וכדומה? – שנראה כמציין בבירור פעולות בריאה רבות אחת אחר השניה. רבי נחמיה משיב שלדעתו היה רק 'מאמר' אחד, פעולה יחידה ובלתי חוזרת של בריאה, שבתוכה הכל קיים בפוטנציאל. מאותו רגע של בריאה הכל רק התפתח, "כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו". בבראשית רבה רבי ברכיה כעת מסכים ומציג את המסקנה המתבקשת מהצגתו של רבי נחמיה: "ותוצא הארץ דבר שהיה פקוד בידיה".

ו:
בפרושו למשנתנו רמב"ם משקיע מאמץ רב בפתירת הבעיה כיצד לזהות את עשרת המאמרות, והוא מסיק כי הפסוק הראשון גם הוא מאמר: "יהי היקום!" וזה דומה לדעתו של רבי נחמיה במדרש שבבראשית רבה. הרב עובדיה מברטנורו התרכז יותר על הסבר כיצד הרשעים מאבדים את העולם. הוא מביא שתי הצעות. הצעתו הראשונה היא שהמשנה [סנהדרין פ"ד מ"ה] מלמדת "כָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא." – והרשעים מאבדים את נשמתם. הצעתו האחרת היא שמאחר ובמעשיהם הרשעים מביאים את העולם כולו "לכף חובה" במשקל הערכים האלוהי הם, כביכול, מאבדים את העולם.

ז:
מוסר ההשכל שבמשנתנו רוצה ללמד שכאשר הקב"ה יעניש את הרשעים 'שמאבדין את העולם' יהיה אפשרי לו להכפיל את עונשם בעשרת מונים. ולהפך, כשהקב"ה ייתן את שכר הצדיקים 'שמקיימין את העולם' יהיה אפשרי לו להכפיל את גמולם עשרת מונים.