דף הביתשיעוריםAvot

avot-h278

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"ז (חזרה):

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

הסברים (המשך):

ט:
הפריט האחרון ברשימת המאפיינים השליליים שמציע רבי אלעזר הקפר הוא 'כבוד'. אפשר, כמובן, להבין 'כבוד' בשני אופנים.

י:
ישנם בני אדם שרגישים מאוד ביחס למעמדם בחברה והם תמיד מנסים לשפרו. טבעם דורש שהבריות ימטירו עליהם כבוד, יוקרה, זכות, הכרה וכדומה. קל מאוד להעליב בני אדם כאלה. הם רגישים לעלבון הקל ביותר כלפי מה שהם תופסים כהכרה היאה הנדרשת למעמדם וערכם האישי. ניתן להשוות 'אגו' מפותח יתר על המידה לבלון של ילד: ככול שמנפחים אותו כך גדל הסיכוי שהוא יתפוצץ מהדקירה הקלה ביותר.

יא:
האופן האחר שבו אפשר להבין 'כבוד' בהקשר של משנתנו הוא הרדיפה המתמדת אחר מעמד. ישנם בני אדם שלעולם אינם מרוצים ממעמדם בחיים, הם תמיד מחפשים דרכים לשפר את מעמדם. כאשר זה נעשה למטרה ראויה ובמתינות והכרה מתאימה בערך העצמי הרדיפה אחר סטטוס ראויה להערכה. אך לעיתים קרובות הדחף העקשני שמניע בני אדם לחפש מעמד יותר ויותר גבוה נובע מרגש חבוי של ערך עצמי שלילי.

יב:
בפרקים קודמים מצאנו את האופן שבו חז"ל חשבו שעל בני אדם לווסת את תחושת הכבוד שלהם. ב-אבות 134 למדנו:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּך.

וב-אבות 215 למדנו:

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת.

יג:
שלושת האפיונים השליליים הללו, כאשר מאפשרים להם להשתלט על אישיותו של אדם, הם 'מוציאין את האדם מן העולם'. גם את זה אפשר להבין בשני פנים. ראשית, אפשר להבין זאת כמלמד שאם נרשה לתכונות השליליות האלו לשלוט בחיינו "הם יעשו לנו את המוות" – אם מבחינה רוחנית אם מבחינה פיזית או שתיהן. אבל, חושבני שרבי אלעזר חשב על פרוש אחר: אם נרשה לתכונות השליליות הללו לשלוט בנו נאבד את מקומנו (מעמדנו) בעולם הבא.

שאלות ותשובות:

גדעון וייס שלח אלי את השאלה הבאה:

זה עכשיו נתקלתי במשהו שמבלבל אותי לגבי מספור המשניות וסדרם. אבות 277 דן בפרק ד', משנה כ"ז, אך כשעקבתי אחר הקישורית לעברית, מצאתי שהמשנה ממוספרת כ-כ"א למרות שהיא נמצאת בין כ"ו ו-כ"ז. אז ניגשתי לעותק שלי לאבות, כלומר מהדורה של חיים שטרן, ומצאתי שמספרה של משנה זו אכן כ"א (ושם כ"ב הארוכה חותמת את פרק ד', בעוד שבסימוכין בעברית של חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל היא לא מסיימת את הפרק אך נספרת כ-כ"ז.) לסיכום, אני מבולבל.

אני משיב:

טיפלנו בבעיה הזו בעבר, אך כדאי לחזור עליה באופן קבוע. ב-אבות 099 כתבתי:

אחת התלונות החוזרות ונשנות של אנשים שמחליפים הערות על מסכת אבות היא הקושי לנקוב במראי מקומות מדויקים. הקושי קיים כי נראה שאין שתי גרסאות למסכת עם אותה חלוקה של משניות. משנה י"ג בגרסה אחת היא משנה י"ז בגרסה אחרת. חלק מהבעיה נובעת מהמנהג שהתחיל בתקופת הגאונים, לפני יותר מאלף שנים, לקרוא פרק אחד של המסכת כל שבוע, בשבתות במנחה, במהלך חודשי הקיץ. במרוצת הזמן החל מנהג להדפיס את מסכת אבות בסידורים למען הנוחות. והרי כמעט מובן מאליו שכל דבר שמודפס בסידור עלול לפול קורבן לשיבושים. המדפיסים חיברו משניות וחלקו משניות כדי להתאימן לעימוד וכיוצא בזה.

וב-אבות 223, כשהתחלנו ללמוד את פרק ד', כתבתי:

ברוב כתבי היד של המשנה שהגיעו לידינו החלוקה למשניות בפרק זה מקרית למדי. למען הבהירות חילקתי משנה אחת לכל חכם. עקב לכך, ברור שמספור המשניות יהיה שונה מאשר במהדורות אחרות – במיוחד אלו המופיעות בסידורים.

כך שהחלוקה למשניות, במיוחד בפרק ד', מבלבלת מאוד. בחרתי בכלל פשוט: כל חכם יקבל משנה משלו. אני מקווה שזה מבהיר את הבלבול.



דילוג לתוכן