avot-h274

השיעור היום מוקדש ע"י רוברט ברייטמן לזכרו של אביו,
אירווינג ברייטמן, יצחק בן צבי ז"ל.
יום האזכרה יהיה ביום השבת, ט' בסיון.

א:
ממש לא ברור למי מיוחסת משנתנו. מלבד במשנתנו, כפר הבבלי מוזכר רק פעם אחת נוספת: במשנה עדויות פ"ו מ"ב מוזכר רבי נחוניה בן אלינתן מכפר הבבלי. ואולם, בשני מקומות מוזכר רבי יוסי הבבלי [תספתא פרה פ"ד ה"ב] ובגמרא של ארץ ישראל [בבא קמא ט"ז ע"א]. לי נראה שסביר ביותר שכוונת משנתנו היא לזהות את רבי יוסי בר יהודה שהיה בנו של החכם הידוע רבי יהודה בר עילאי. אני סובר כך מפני שזה יתאים לתקופה של חלק זה של פרק ד'.

ב:
רבי יוסי בר יהודה חי לקראת סוף המאה השניה לספירה, בתקופה שבה ערך רבי יהודה הנשיא את המשנה. לעתים קרובות רבי יוסי בר יהודה חלק על הנשיא והביא את מסורתו של אביו. יתכן והוא מוכר ביותר כבעליו של המדרש הידוע מאוד שמובא בגמרא [שבת קי"ט ע"א]:

ג:
לעיתים קרובות הוא פירש פסוקים מהמקרא באופן מוסרי שברור שזו לא כוונת הפשט של הפסוק. לדוגמה, התורה [ויקרא יט לה-לו] מפצירה בנו:

כאן, ברור שהמילה 'הין' היא יחידת מידת נפח לנוזלים. ואולם, בהגייה די משובשת שהיתה אופיינית לזמנו של רבי יוסי בר יהודה למילה 'הין' היה גם משמעות של 'הן' או 'כן'. וכך הוא מפרש את הפסוק [בבא מציעא מ"ט ע"א]:

ד:
נראה כי המשנה הקודמת, משנתינו הנוכחית והמשנה הבאה אחריה יוצרות שרשור רעיוני שבו כל תורה משקפת את קודמתה ובונה עליה. ואכן, ברוב הגרסאות של המשנה הן מרכיבות משנה אחת. (חושבני שבהחלט אפשרי שמיקומה של תורתו של אלישע בן אבויה ממש קודם למשנתנו היתה החלטה של עורך המשנה, שהרי אלישע למעשה שייך לדור אחר ואינו שייך לתקופה בה הוא נמצא כאן.)

ה:
מאחר והמשנה הקודמת עסקה בהבדל בין לימוד ילד ולימוד מבוגר, גם משנתנו עוסקת בהוראה ולימוד. ואולם, היא אינה פשוטה כפי שנראה במבט ראשון. רבי יוסי אינו מתייחס ללימוד באופן כללי , אלא לתלמוד תורה. אם בוגר צריך ללמוד תורה מילד הוא לא יקבל את הטעם המלא של ההוראה בגלל חוסר הבשלות היחסית של הילד. עדיף בהרבה ללמוד מחכם (זקן).

ושמא יהיה זכור לכם שבשאלות ותשובות של אבות אבות 266 יעקב חיניץ הציג ביקורת על תורתו של רבי יעקב שהוצגה ב-אבות 260 ואני הזמנתי תגובות לשאלות שיעקב חיניץ העלה. ב-אבות 270 הצגתי תגובה של מוטי לקסמן וב-אבות 271 הבאתי תגובה נוספת של אמנון רונאל. אך צודק שאציג כעת את תגובתו של יעקב חיניץ:

אני מעריך את התגובה להערותי על רבי יעקב ומה שנראה כגישה כפולה לחיים האלו ולעולם הבא. להרבה זמן גם אני הסתמכתי על זכרון, השארת דברים טובים, כפי שאמר אחד מחברינו, כיסוד המציאות של האלמוות לאחר שפרענו את החובות לכל הספקות על החיים שלאחר החיים ממש. כשאשתי מתה בשנה שעברה, כתבתי מאמר על מה שבין נשיה ותחיית המתים, שרמז שמה שמשותף להם הוא הזיכרון. ואולם, עצוב ככל שיהיה, עבורי ועבור כל הבעלים שאיבדו רעיות טובות, הזיכרון הוא חיוור, רפה, כמו רוח רפאים – בהשוואה לחיים מוחשיים. בלי להיות ציני או מריר יתר על המידה, לנו יש הזיכרון, אבל האם הם, מי שמתים כעת ולעולמים, חולקים את הזיכרון הזה? אני מתנצל על היותי שלילי, אך אני מעדיף להיות כן מאשר להתפרשן בנושא זה.

בגלל חג השבועות השיעור הבא בסדרה זו יהיה, אי"ה, ביום שלישי 29 במאי. בהזדמנות זו אני מאחל לכולם חג שבועות שמח.