avot-h272

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"ג (חזרה):
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? – לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ; וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה? – לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק:
הסברים (המשך):
כד:
לפני שנעזוב את סיפור חייו של אלישע בן אבויה ונמשיך לדון בתורה המיוחסת לו במשנתנו, עלינו לנסות ולהבין את מהות כפירתו. במהלך מאות שנים הוצעו הרבה הצעות, חלקן יותר משכנעות מאחרות. אך עלינו להיות מוכנים לעובדה הפשוטה שכל הצעה אינה יותר מזה: רק השערה שאי אפשר לאמת.
כה:
אף-על-פי-כן, לי נראה שיש הצעה אחת שתתאים טוב יותר מכל האחרות לעובדות הידועות לנו (וכפי שהוצגו בשיעורים הקודמים). ציינו [אבות 267] כיצד אלישע התאכזב מתורת הסוד וניסיונותיו לקטלג את צבא השמיים ומלאכי השרת. כמו כן, שמנו לב לכך שאלישע אימץ ללבו את הפילוסופיה והשירה ההלניסטית [אבות 268] ואת התרחקותו המוחלטת ממרד בר כוכבא [אבות 267] ברומאים. ציינו גם את גישתו השלילית לדקויות ההלכה שהיו יקרות לו כל כך קודם [אבות 271]. ואולי החשוב מכל, ציינו את מה שנראה כנקודת המפנה לשינוי שעבר עליו: נטישתו את האמונה בעולם הבא ובשכר ועונש [אבות 270].
כו:
לי נראה שכל ההתפתחויות הללו מצביעות לאותו כיוון. מכל האפשרויות שהועלו, לי נראה שההצעה המשכנעת ביותר היא שרבי אלישע בן אבויה עזב את היהדות הפרושית והיה לצדוקי! לי נראה שיש ראיה אחת ששוללת את כל האפשרויות האחרות. ציינו בבירור [אבות 271] שתלמידו לשעבר, רבי מאיר, נותר נאמן לו עד הסוף ולא איבד תקווה שאלישע יחזור בו מכפירתו. רבי מאיר נתן כבוד לאלישע ונראה במחיצתו גם לאחר שאלישע ברח ממחנה הפרושים. אילו נטש אלישע את היהדות לחלוטין ואימץ עבודת אלילים (כפי שיתכן ועשה יוסף בן מתתיהו דור אחד קודם לכן) רבי מאיר לא היה מעז להיראות בחברתו של אלישע או להביא את עצמו לתת לו כבוד כלשהו. אך אם 'כל' מה שאלישע עשה היה לעזוב את הפרושים ולהצטרף לצדוקים תמיד היתה תקווה שהוא יעשה תשובה.
כז:
חושבני שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות כעת הוא להציג בקיצור רב את עיקרי האמונה והאידיאולוגיה של הצדוקים, עד כמה שהם ידועים לנו כיום, ולאפשר לקוראים להגיע למסקנות משלהם לגבי הסבירות של מה שאמרתי עד כה. כדי שמחשבותיי לא יעניקו צבע כלשהו להצגת הנושא החלטתי לצטט ישירות ממאמר על הצדוקים באנציקלופדיה יודיאיקה (מהדורה ראשונה):
פעילה בחיים הפוליטיים והכלכליים, סיעת הצדוקים היתה מורכבת בעיקר מהמרכיבים העשירים יותר של האוכלוסייה – כוהנים, סוחרים והאצולה. הם שלטו על עבודת הקודש במקדש… ההבדל העיקרי בין הפרושים והצדוקים נעוץ בגישתם לתורה. עליונות התורה הוכרה על ידי שתי הסיעות. ואולם, הפרושים הקצו לתורה שבעל פה עמדת סמכות שווה לצד התורה שבכתב, וקבעה את פירושה בהתאם, בעוד שהצדוקים סירבו לקבל כל תפיסה כמחייבת אלא אם כן היא מבוססת ישירות על תורה שבכתב… ולכן הצדוקים שללו את האמונות העל-טבעיות של הפרושים בטענה שאין להן בסיס בתורה. הם דחו את האמונה בתחיית המתים, הם דחו את נצחיות הנשמה ושללו את ההשקפה הפרושית בעניין קיומם של מלאכים וצבא השמים… הם התנגדו לשינויים וחידושים וסירבו לקבל את המסורת שהועברה בעל פה שבה השתמשו הפרושים כתוספת לתורה שבכתב. השאלה מעולם לא היתה האם הלכות מסוימות נדרשו מהמסורת, אלא האם ההלכות הללו שנדרשו מהמסורת היו חובה אם לאו…
כח:
שימו-נא לב לכל מה שנאמר כאן: דחייה של תורה שבעל-פה, דחייה של אמונה במלאכים, דחייה של אמונה בתחיית המתים, דחייה של מצוות שנדרשו בתורה שבעל-פה (כמו מלאכות שבת). אני מוסיף רק עוד ציון היסטורי אחד: הצדוקים היו מתנגדים עקשנים למרד ברומאים בשנת 66 לספירה. בעוד שהסיעה אבדה את מעוזה העיקרי כשבית המקדש חרב, האידיאולוגיה שלה לא היתה יכולה לגווע כל כך מהר. הצדוקים המשיכו בדורות שלאחר מכן, וללא ספק, הם התנגדו למרד בר כוכבא כפי שהתנגדו למרד הקודם. בסוף, מאות שנים מאוחר יותר, אפשר למצוא שחלק מהיסודות העיקריים של הפילוסופיה הצדוקית מצאו דרכם אל היהדות הקראית.
המשך יבוא.
לתנועה המסורתית