avot-h271

כ:
עלינו לשקול כעת שתי פנים של התנהגותו של אלישע בן אבויה אחרי שעזב את מחנה הפרושים: עלינו לתאר את התנהגותו האישית ואת המשך הקשר שלו עם תלמידו המובהק, רבי מאיר.

כא:
ברור מאוד כי אחדים מהסיפורים שמספרים עליו בגמרא בעייתיים מאוד: או שהם בדיה או שהם סיפורים של מקרים תמימים למדי שקושטו באופן נדיב. דוגמה אחת תספיק. הגמרא [חגיגה ט"ו ע"א] אומרת שהוא שידל זונה. מאחר והוא היה אישיות ידועה היא זיהתה את החכם לשעבר. "ולאו אלישע בן אבויה את?" היא שואלת אותו. בתגובה הוא עקר פוגלא (ירק) מהאדמה ונתנו לה. מאחר והיה זה ביום השבת כשמלאכה כזו אסורה היא קראה, "אחר הוא [הוא השתנה]!" בהחלט יתכן שאלישע עבר על הלכות השבת כפי שנדרשו על ידי החכמים (מסבות שתתבהרנה מאוחר יותר), אך מאוד בלתי סביר שהמקרה היה כרוך בשידול פרוצה. אלישע נטש תורה שבעל פה; הוא לא נטש את המוסר היהודי.

כב:
אפשר לאמוד את טבעה האמיתי של כפירתו מיחסו של רבי מאיר לרבו. עד יום מותו של אלישע מאיר לא איבד תקווה שמורהו יחזור לחיק היהדות הפרושית; הוא גם לא הפסיק את נסיוניותיו ההרואיים לשכנע את רבו לעשות תשובה.
כלל גדול ובלתי כתוב אצל החכמים שעליהם להיות נאמנים לרבם ולתורתו. תלמידי חכמים היו נותנים כבוד גדול לרבותיהם, אפילו לאחר שהם עצמם עלו לגדולה. התלמוד של ארץ ישראל [חגיגה ט' ע"ב] מספר לנו שבמקרה אחד רבי מאיר היה מלמד בבית המדרש בטבריה כשנמסר לו שהכופר אלישע בן אבויה בחוץ. מיד, הוא הפסיק את השיעור ויצא לקבל את פני מורהו ולחלוק לו כבוד.

כג:
הגמרא [חגיגה ט"ו ע"ב] מספרת לנו שבמקרה אחר רבי מאיר פגש את אלישע בשבת. אלישע היה רכוב על חמור. רבי מאיר ליווה את רבו, כשהוא הולך לצד החמור ומשוחח עם אלישע כל אותו הזמן. נראה שזה נגע ללבו של אלישע והוא הפציר במאיר שיעזוב אותו לנפשו. מאיר סירב בכל תוקף. לבסוף, אלישע העיר למאיר על כך שהם הגיעו ל-'תחום שבת', המרחק הגדול ביותר שאפשר לצאת מתחומי העיר בשבת: אם מאיר ימשיך ללוות אותו גם הוא יחלל את השבת!

המשך יבוא.

בשאלות ותשובות של אבות 266 יעקב חיניץ הציג ביקורת על תורתו של רבי יעקב שהוצגה ב-אבות 260. בשיעור הקודם הבאתי את תגובתו של מוטי לקסמן. הנה תגובה אחרת ששלח אלי אמנון רונאל:

אעז ואציע פלפול, שמקורו באמונתי האישית, שהעיקר הוא דווקא העולם הזה, והאופן שהאדם מעביר את חייו בעולם זה: אם נוסיף שתי מילים: "ו[אומרים ש]יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.", יסתדר לנו הכול, לאמור: אומרים ששעה אחת בעולם הבא טובה מכל חיי העולם הזה, ואילו אני, רבי יעקב, אומר, ששעה אחת של תשובה ומעשים טובים יפים יותר מכל חיי העולם הבא. לפי זה, תשובותי ליעקב חיניץ הנכבד הן:

1. חיים של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה – הם המטרה. אפילו שעה אחת כזו טובה מכל חיי העולם הבא.
2. אם אדם מעביר את חייו שלא בתשובה ובמעשים טובים – טוב לו שלא נברא משנברא.
3. למרות זאת, גם אם חייו עברו בחטא, עוד יש מקום לתשובה ותיקון, שלפחות בהמשך חייו יהיו טהורים (כי כאמור, שעה של חיי תשובה טובה מכל חיי העולם הבא, שאומרים עליהם שהם כל כך נפלאים).

את המשמעות של "חיי העולם הבא", או "חיי הנצח" אני מעדיף לראות בטוב שהאדם משאיר אחרי מותו. הלוואי ונזכה לשעה אחת של קורת רוח ממה שנותיר אחרינו (ילדים מחונכים, מעשים חיוביים, זיכרון טוב), ושווה הדבר שנטרח עבורו כל חיינו.