דף הביתשיעוריםAvot

avot-h269

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"ג (חזרה):

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? – לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ; וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה? – לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק:

הסברים (המשך):

יג:
עלינו כעת להפנות את תשומת ליבנו לשלישי מהגורמים האפשריים לכפירתו של אלישע בן אבויה. דחייתו את היהדות הפרושית יתכן ונגרמה – לפחות באופן חלקי – בגלל משבר אמונה. הסבירות היא שלמרות שכל המרכיבים שהזכרנו עד כה תרמו להתרחקותו ההדרגתית מהיהדות שהכיר ואהב, לי נראה כי השבר האחרון בא כתוצאה ממקרה שהוא היה לו עד ושהותיר טראומה תיאולוגית עמוקה כל כך עד כי הוא לא יכול היה להמשיך ולהחזיק ביושר במעמדו כיהודי מאמין וסמכות הלכתית. כדי להבין את המקרה ואת תגובתו למקרה עלינו להקדים הסבר.

יד:
כשלמדנו את משנה ג' בפרק א' של מסכת זו [אבות 020] למדנו את המלצתו של אנטיגנוס איש סוכו: "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס." במילים אחרות, אל להם לבני האדם לקיים את מצוות הקב"ה מתוך ציפייה לתגמול על קיומן – הצלחה גשמית או חיי נצח עולים בדעתנו כדוגמאות. וכאשר דנו בתורתו זו של אנטיגנוס [אבות 023] הבאנו בהרחבה מפירושו של רמב"ם למשניות:

וזה הוללות על האמת, ועל למוד כזה אומרים חכמים "שלא לשמה", כלומר: שיעשה המצות וילמד וישתדל בתורה, לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר. והזהירו החכמים על זה ואמרו [אבות פ"ד מ"ז [אבות 228] "לא תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם", והם רומזין לכך שאין להציב תכלית החכמה – לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרוויח ממון, ולא יתעסק בתורת ה' יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד. וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת; והתורה אמת ותכלית ידיעתה לעשותה. ואסור לאדם השלם שיאמר, "כשאעשה אלה המצות שהם המדות טובות ואתרחק מן העבירות שהם המדות הרעות שציווה ה' יתברך שלא לעשותה – מה הוא הגמול שאקבל על זה?" לפי שזה כמו מה שיאמר הנער, "כשאני קורא זה מה יתנו לי?" … וכבר הזהירו חכמים על זה גם כן, כלומר: שלא ישים האדם תכלית עבודת השם יתברך ועשיית המצוה בשביל דבר מן הדברים, והוא מה שאמר האיש השלם המשיג אמיתת העניינים [אבות פ"א מ"ג] אנטיגנוס איש סוכו: אמר, "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס". ואמנם רצונו לומר בזה שיאמין בָאמת לְעצם האמת, וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה, ואמרו [עבודה זרה יט ע"א] "'במצותיו חפץ מאד' [מזמור קיב א] – אמר ר' אליעזר במצותיו, ולא בשכר מצותיו."

טו:
ואולם, למרות הגישה המצוינת הזו, פעמיים בתורה מובאת מצווה והשכר על קיומה לצדה. האחת ידועה מאוד ומצוטטת לרוב:

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: [שמות כ יב]

המצווה השניה ידועה פחות:

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: [דברים כב ו-ז]

נשים לב שבשני המקרים השכר המובטח על קיום המצווה הוא אריכות ימים.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ג'ים פלדמן כותב:

האין אלישע בן אבויה הגיבור הראשי ב-"כעלה נידף", ספרו של מילטון סטיינברג (שמוצע כיום לאור בכריכה רכה עם הקדמה מאת חיים פוטוק?) מאחר ורוב "החומר" שיש לנו על בן אבויה הוא פרוש די מרוחק של אחרים, רומן היסטורי יכול להיות דרך טובה כמו כל האחרות לראות את המאורעות. קראתי את הספר לפני כמה שנים, אבל אני זוכר אותו כתענוג. במקור הוא פורסם ב-1939.

אני משיב:

אכן כן. לצערי טרם קראתי את הספר הזה: אני מקווה לעשות כן כשאצא לגמלאות! אינני מבין מדוע ג'ים חושב שרומן היסטורי (אפילו רומן שפורסם לפני יותר משישה עשורים ועמד במבחן הזמן) יהיה מועדף כמקור על מידע ממקורות כמעט בני זמנו של הגיבור. אם נודה על האמת הן לסופרים של המקורות הקלאסיים והן לכותב הרומן היו מניעים נסתרים, ועלינו להיות תמיד מודעים לכך. אך אינני חושב שיש סיבה לבכר את הרב מילטון שטיינברג כמקור על פני שני התלמודים והמדרשים.



דילוג לתוכן