avot-h269

יג:
עלינו כעת להפנות את תשומת ליבנו לשלישי מהגורמים האפשריים לכפירתו של אלישע בן אבויה. דחייתו את היהדות הפרושית יתכן ונגרמה – לפחות באופן חלקי – בגלל משבר אמונה. הסבירות היא שלמרות שכל המרכיבים שהזכרנו עד כה תרמו להתרחקותו ההדרגתית מהיהדות שהכיר ואהב, לי נראה כי השבר האחרון בא כתוצאה ממקרה שהוא היה לו עד ושהותיר טראומה תיאולוגית עמוקה כל כך עד כי הוא לא יכול היה להמשיך ולהחזיק ביושר במעמדו כיהודי מאמין וסמכות הלכתית. כדי להבין את המקרה ואת תגובתו למקרה עלינו להקדים הסבר.

יד:
כשלמדנו את משנה ג' בפרק א' של מסכת זו [אבות 020] למדנו את המלצתו של אנטיגנוס איש סוכו: "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס." במילים אחרות, אל להם לבני האדם לקיים את מצוות הקב"ה מתוך ציפייה לתגמול על קיומן – הצלחה גשמית או חיי נצח עולים בדעתנו כדוגמאות. וכאשר דנו בתורתו זו של אנטיגנוס [אבות 023] הבאנו בהרחבה מפירושו של רמב"ם למשניות:

טו:
ואולם, למרות הגישה המצוינת הזו, פעמיים בתורה מובאת מצווה והשכר על קיומה לצדה. האחת ידועה מאוד ומצוטטת לרוב:

המצווה השניה ידועה פחות:

נשים לב שבשני המקרים השכר המובטח על קיום המצווה הוא אריכות ימים.

המשך יבוא.

ג'ים פלדמן כותב:

האין אלישע בן אבויה הגיבור הראשי ב-"כעלה נידף", ספרו של מילטון סטיינברג (שמוצע כיום לאור בכריכה רכה עם הקדמה מאת חיים פוטוק?) מאחר ורוב "החומר" שיש לנו על בן אבויה הוא פרוש די מרוחק של אחרים, רומן היסטורי יכול להיות דרך טובה כמו כל האחרות לראות את המאורעות. קראתי את הספר לפני כמה שנים, אבל אני זוכר אותו כתענוג. במקור הוא פורסם ב-1939.

אני משיב:

אכן כן. לצערי טרם קראתי את הספר הזה: אני מקווה לעשות כן כשאצא לגמלאות! אינני מבין מדוע ג'ים חושב שרומן היסטורי (אפילו רומן שפורסם לפני יותר משישה עשורים ועמד במבחן הזמן) יהיה מועדף כמקור על מידע ממקורות כמעט בני זמנו של הגיבור. אם נודה על האמת הן לסופרים של המקורות הקלאסיים והן לכותב הרומן היו מניעים נסתרים, ועלינו להיות תמיד מודעים לכך. אך אינני חושב שיש סיבה לבכר את הרב מילטון שטיינברג כמקור על פני שני התלמודים והמדרשים.