avot-h266

ב:
אלישע בן אבויה נולד מתישהו בסביבות שנת 80 לספירה למשפחה אמידה ומכובדת. בתלמוד של ארץ ישראל [חגיגה ט' ע"ב] נמסר כי אביו, אבויה, היה אזרח כל כך חשוב בירושלים עד כי ביום בו נימול בנו הוא הזמין את כל החכמים הגדולים לטקס ברית המילה, וכי רבי אליעזר ורבי יהושע היו בין אלו שכבדו אותו בנוכחותם. (העובדה כי הם מוזכרים ולא רבם, רבן יוחנן בן זכאי, מלמדת כי החכם הדגול כבר לא היה בין החיים, וזה ממקם את ברית המילה זמן מה אחרי שנת 80 לספירה.)

ג:
לאלישע ניתן חינוך יהודי יסודי ומעמיק ובבוא הזמן הוא הוסמך כחכם ותפס את מקומו כחבר מן המנין בסנהדרין שם זכה לכבוד רב על ידיעתו הגדולה בתורה. בגמרא [מועד קטן כ' ע"א] מזכירים אירוע אחד בו הוא נשאל שאלה בהלכה – וגם את תשובתו. מלבד העניין היחיד הזה אין עוד הלכות מובאות משמו; אך אחד מבעל התוספות [סוטה י"ב ע"א] מעלה מסורת שקיבל כי רבי מאיר (שהיה, כפי שנראה, תלמיד מובהק של אלישע) מסר את כל ההלכות שקיבל מאלישע בן אבויה תחת הכינוי "אחרים". אולם שמא עלינו להזכיר שבאבות דרבי נתן מוקדש פרק שלם (פרק כ"ד) רק למדרשי אגדה של אלישע בן אבויה; הם דומים במבנה ובכוונה לזה שמצוטט במשנתנו; כמובן שהם שונים בתוכן.

ד:
ואולם, בשלב מסוים בקריירה שלו אלישע התחיל להראות סימנים מדאיגים 'שיש לו בעיות' עם יהדותו. לא ברור די הצורך מה בדיוק קרה, ובהחלט יתכן שזה היה שרשרת של נסיבות שהביאו לסטייתו מדרכם הרוחנית של הפרושים. לפי מקור אחד, היה זה עיסוקו בתורת הסוד שגרמה לעריקתו. מקור אחר אומר שעריקתו הונעה ממניעים פוליטיים (או אידיאולוגיים). ומקור נוסף מציע כי היו אלה סוגיות פילוסופיות ותיאולוגיות בלתי פתורות שהובילו אותו לתעות מהדרך. בשיעור הבא נתחיל לחקור את כל האפשריות הללו לפרטיהם.

המשך יבוא.

ב-אבות 260 פגשנו את תורתו של רבי יעקב: יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

יעקב חיניץ כותב:

רבי יעקב רוצה לרקוד בשתי חתונות. העולם הזה הוא המטרה; העולם הבא הוא המטרה. האם שניהם יכולים להיות המטרה? או שמא הוא אומר: העולם הבא הוא המטרה, אבל אפשר להגיע לשם רק דרך העולם הזה. עולה השאלה: אם העולם הבא הוא המטרה, למה לטרוח עם העולם הזה? למה שהעולם הזה יהיה מבחן כניסה לעולם הבא? לואיס ג'יקובס מנסה לפתור את החידה הזו על ידי התיחסות למונח הקבלי: נהמא דכיסופא, לחם הבושה. כלומר, איננו יכולים ליהנות מהאושר העילאי של העולם הבא אם איננו מרוויחים את הזכות הזו קודם. אך מדוע שהרווח יהיה מבוסס על תנאים של מה שאנו עושים בעולם הזה? אם העולם הזה אינו המטרה עצמה, אלא רק האמצעי מדוע האמצעי הזה נחוץ להסרת הבושה של אושר עילאי שלא בזכות בעולם הבא? בית הלל ובית שמאי דנו במשך שנתיים וחצי על השאלה אם טוב יותר לאדם שנברא או שלא נברא, והם מסיקים כי היה טוב יותר לאדם אילו לא נברא. האם הם אומרים את שאנו אומרים, שאין זה הוגן לתלות את האושר העילאי שבעולם הבא, הסוף, על מה שאנו עושים בעולם הזה? הם מגיעים למסקנה צדקנית, דומה למסקנה הצדקנית של קוהלת: כעת משנברא, שיפשפש במעשיו. במילים אחרת, להוציא את המיטב ממצב לא הגיוני. אך אפילו הטוב ביותר נשאר לא הגיוני ומסתורי.

אני משיב:

אולי מישהו רוצה להתייחס לשאלות הנוקבות שיעקב הציע כאן.

יום העצמאות חל ביום ג' בשבוע הקרוב, ולכן השיעור הבא בסידרה זו יהיה אי"ה ביום ה', 26 באפריל. חג עצמאות שמח לכל עם ישראל.