avot-h261

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ד', משנה כ"ב:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו [לפני קבורה], וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ [בושתו]:
הסברים:
א:
רבי שמעון בן אלעזר היה בן זמנו של רבי [יהודה הנשיא, עורך המשנה]. אנו יכולים לקבל מושג כלשהו על הזמן בו הוא חי מכמה נושאים חיצוניים. לדוגמה, בתלמוד של ארץ ישראל [מעשרות ב' ע"ב] אנו מוצאים את רבי יוחנן מעלה זיכרונות:
רכיב הוינא על כתפי דסבי [הייתי רוכב על כתפיו של סבא שלי] ושמעית קליה דרבי שמעון בן אלעזר יתיב מתני [ושמעתי קולו של רבי שמעון בן אלעזר יושב – בבית המדרש – ומלמד משנה זו]…
ורבי יוחנן מוסיף את ההוראה שהיתה נושא הדיון. רבי יוחנן נולד בסביבות שנת 180 לספירה כך שהמקרה הזה התרחש בסביבות שנת 185 לספירה. מאחר ובית המדרש הנידון הוא בית המדרש שבטבריה זו חייבת היתה להיות עירו של רבי שמעון בן אלעזר.
ב:
עובדה נוספת שעוזרת לנו לתארך את רבי שמעון בן אלעזר היא העובדה שהוא היה תלמיד מובהק של רבי מאיר. מאחר והיה גר אצל רבו בכל תקופת לימודיו הוא למד הלכות רבות מהחכם הדגול שלא היו ידועות ליושבי בית המדרש. רבי מאיר הגיע לשיבה טובה וגיל מופלג; משמע שרבי שמעון בן אלעזר ודאי למד אצל רבו לקראת סוף חייו של רבי מאיר. החכם הגדול היה זקן ושברירי, כך שרבי שמעון בן אלעזר ליווה אותו בכל מסעותיו בתקופה הזו וכך זכה להעביר את הפסיקות שרבי מאיר פסק לעיתים בנסיבות יוצאות דופן.
ג:
כמו רבי יעקב מהמשנה הקודמת, רבי שמעון בן אלעזר אינו מוזכר לעיתים תכופות במשנה: מצאתי רק שבע משניות בהם הוא מצוטט, פרט למשנתנו. אך הוא מוזכר פעמים רבות בברייתות: כמעט שישים פעמים בתוספתא, 280 פעמים בתלמוד הבבלי ו-99 פעמים בתלמוד של ארץ ישראל.
ד:
הוא גם מומחה בתחום האגדה. הוראותיו באגדה מראות פקחות רבה משולבת עם אמונה פשוטה, כמעט תמימה כמו זו של ילד:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת [מקצוע]? – וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר [בכל זאת]. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי [יוצרי]; אֵינוֹ דִין [האם זה לא הגיוני] שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר? אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. [משנה קידושין פ"ד מ"יד]
ושמא הבנה טובת לב של טבע האדם נשקפת מהוראה אחרת שלו הנמצאת בגמרא [סוטה מ"ז ע"א]:
יצר [יצרו של אדם], תינוק [ילד], ואשה [אשתו של אדם] תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
המשך יבוא.
ב-אבות 255 הבאתי פרשה שניה של קריאת שמע עם כל הבעייתיות שיש בה בעניין תורת הגמול. יהודה וייזן מציג שאלה קשה מאוד:
לדעתך, האם הדעה הקוּשְׁנֵרִית, שבאופן בסיסי טוענת שדברים רעים קורים לאנשים טובים בגלל טבעו האקראי של העולם, היא דעה לגיטימית ביהדות?
אני משיב:
עלי לשער שיהודה מתייחס לספר "כשדברים רעים קורים לאנשים טובים" מאת הרב הרולד קושנר. נושא זה של תורת הגמול "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני-ים" [איוב יא ט] וקשה מאוד להשיב תשובה מספקת במקום המועט שמעניק לנו המדור הזה של השאלות והתשובות. וודאי שהעולם נראה כאקראי: דברים רעים קורים לאנשים טובים ודברים טובים קורים לאנשים רעים. ניסיתי להתמודד עם הנושא הזה באריכות במאמרי On Theodicy" בסידרה של מאמרים בשפה האנגלית בבית המדרש הווירטואלי בנושאי השקפה. גישה למאמר הזה תמצאו כאן.
הזכרתי שם את שלוש הקטגוריות של רמב"ם שגורמים לסבל ("רע בעולם"):
- סבל שאנו גורמים לעצמנו (על ידי עישון, אכילת יתר וכדומה)
- סבל שאנו גורמים לאחרים (על ידי מלחמה או מעשי אלימות אחרים וכדומה)
- סבל שנגרם מפני שאנו חלק מהטבע עצמו. אנא קראו במיוחד את הפסקה במאמר דיבור המתחיל "When the human race starts to mature into God's universe". זהו נושא חשוב מאוד, אך למרבה הצער אין זו המסגרת המתאימה לדון בו.
לתנועה המסורתית