avot-h260

ו:
מאוד מפתה – ואכן, כמעט טבעי – לשער שבמשנתנו רבי יעקב מדבר על השארות הנפש בגן עדן; שכוונתו לומר שאנו חייבים להבין את החיים האלו, בעולם הזה שאנו מכירים, כהכנה בלבד לעונג הנצחי שמחכה לצדיקים אחרי מותם בגן עדן, חיים שהגישה אליהם אפשרית רק לאחר מותנו הגשמי.

ז:
ואולם, אלו ששמים לב לפרטי המשל שלו יכולים לראות את כוונתו באור קצת שונה. רבי יעקב משתמש במשל שנלקח מחייהם של האמידים. אל לנו לשער שהאמידים הללו היו רומאים; ליהודים עשירים היה סגנון חיים דומה. עלינו רק לזכור, לדוגמה, כי התלמיד המצטיין של רבי יעקב, רבי יהודה, שבסופו של דבר היה לנשיא הסנהדרין ועורך המשנה, היה עשיר מופלג, הוא גר בווילות עצומות הדומות לארמונות עם משרתים רבים – ווילות שהיו ראויות לארח קיסר רומאי! הגמרא [סנהדרין צ"א ע"א-ע"ב], לדוגמה, מביאה משיחות שליד השולחן שניהלו רבי ואורחו הקיסר מרקוס אורליוס אנטונינוס.

ח:
ווילה אופיינית לתקופת התנאים היתה בעלת חדרים רבים. כשנכנסים לווילה אנו מוצאים את עצמנו ב-אַטְרִיּוּם. זה היה אולם כניסה (שעל פי רוב חלק מגגו פתוח כדי שמי הגשמים יוכלו ליפול לתוך בריכה דקורטיבית במרכז החדר). מכאן היתה גישה לחדרים האחרים של הווילה. אחד החדרים החשובים ביותר מבין החדרים האחרים האלו היה ה-טְרִיקְלִנִּיּוּם, חדר האוכל, שם אורחים נכבדים סעדו ושתו. זוהי המילה שרבי יעקב משתמש בה במשנתנו, הטרקלין. הוא כאילו אומר : הכינו את עצמכם ב-אטריום לפני שאתם נכנסים ל-טריקליניום'.

בסקיצה שמובאת כאן הספרה 1 הגדולה מצביעה על ה-אטריום; הסיפרה 5 הקטנה מצביעה על ה-אימפלווויום, הבריכה למי גשמים; הסיפרה 7 הקטנה מצביעה על ה-טריקליניום. שאר האידיקציות אין שייכות לדיון שלנו. (הכניסה לווילה מהרחוב הינה מצד שמאל.)

ט:
במשל שמביא רבי יעקב החיים עלי אדמות מזוהים עם ה-אטריום: הם רק חדר כניסה, פרוזדור שבו מקבלים את האורחים לפני שהם מובלים לתוך ה-טריקליניום. אך רק הראויים לכך יזכו לגשת ולהיכנס ל-טריקליניום וליהנות מהסעודה שהוכנה על ידי בעל הבית.

י:
הזכרנו בכמה מקרים שבתקופת המשנה ההבנה של העולם הבא היה שונה מזה שיש לרוב בני האדם בימינו. רק לאחרונה [אבות 256] הבאתי סקירה קצרה על האמונה בעולם הבא כפי שהיתה אז. הרעיון שלאחר המוות הגשמי הנשמה עולה לגן עדן שמימי נמצא כמוזכר לראשונה באופן רציני בחיבוריו של רמב"ם, במיוחד בחיבורו "מורה נבוכים". ממכתבים אישיים שלו ששרדו אנו יודעים שרמב"ם הותקף קשות על ידי בני זמנו על שהפיץ את הרעיון האריסטוטילי שנדמה כסותר את הרעיון העתיק של מסורת החכמים של תחיית המתים. בסופו של דבר נאלץ לכתוב מאמר מפותל למדי – 'מאמר תחיית המתים' – שבו הוא טען שלא סטה בכלל מההשקפה המסורתית. אך הטיעון שלו כל כך פתלתול (ושמא במכוון) שאנו נותרים מבולבלים לאחר קריאת המאמר כמו שהיינו לפני הקריאה.

יא:
רבי יעקב רומז ל-'סעודה' הגדולה עליה יוזמנו הצדיקים 'באחרית הימים' כאשר כל המתים מכל הדורות יקומו לתחייה ויעמדו למשפט: "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" [דניאל יב ב]. כך, עלינו להכין את עצמנו בחיים עלי אדמות כך שכאשר היום הגדול יגיע בקץ כל הדורות אנו נישפט ונמצא ראויים די הצורך כדי שניכנס ל-טריקליניום.

יב:
יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. בפרושו למשנתנו הרב עובדיה מברטנורו מסביר מדוע:

ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. – הגמול, אם נזכה לו, טוב יותר מכל דבר שניתן לקבל בעולם הזה.