avot-h258

השיעור היום מוקדש ע"י מלווין שוטר
בתפילה להחלמתה המהירה ורפואתה השלימה של אשתו
הלן שוטר,
המאושפזת בבית חולים בגלל מחלת לב.

ו:
נראה כאילו החלק השני של משנתנו הוא מטפורי. ברור כי האריה – כמעט בכל התרבויות העממיות – הוא "מלך החיות" והחזק מבין הטורפים. כמעט כולם רואים את השועל כחיה ערמומית. שתי החיות, כמובן, צדות והורגות חיות קטנות מהן; אך האריה יתקוף גם חיה גדולה ממנו, דבר שהשועל כמעט לעולם לא יעשה.

ז:
ואולם, בתקופת התנאים השועל נקשר גם לגנדרנות מפני שזנבו העבות זכה להערכה רבה ושימש לקישוט. התוספתא [שבת פ"ה ה"ה] אומרת לנו שבשבת

ח:
יישום מעשי של הגישה של חז"ל לאריות ולשועלים אפשר לראות בסיפור המובא בגמרא [בבא קמא קי"ז ע"א]. רב כהנא היה תלמידו של האמורא הגדול המכונה רב [רבי אבא בן אייבו]. רב כהנא היה חמום מוח ופזיז. פעם אחת, כשאחד מהעם נהג בחוסר נימוס ובגסות רוח כלפי רב, רב כהנא הכה את האיש בכוח רב כל כך עד כי האיש מת בסופו של דבר כתוצאה מהמכה. רב יעץ לרב כהנא להסתלק לארץ ישראל (כדי להימלט מעונש שצפוי לו מצד הרשויות הפרסיות). אך, מאחר והוא הכיר את היכולות השכלתניות האדירות של תלמידו, הוא יעץ לו להימנע מדיון הלכתי עם רבי יוחנן למשך לפחות שבע שנים!

ט:
רב כהנא הגיע לארץ והשתתף בשיעור של עמיתו של רבי יוחנן, ריש לקיש [רבי שמעון בן לקיש]. רב כהנא הפגין חריפות רבה וריש לקיש הזהיר את רבי יוחנן ש-"ארי עלה מבבל לעיין מר [שאדוני ייזהר]." באותם הימים תלמידים ישבו לפני הרב בשורות; אלו שנחשבו לתלמידים הטובים ביותר ישבו בשורה הראשונה והתלמידים החלשים ביותר ישבו בשורות האחוריות. בעקבות הפגנת הידע שלו לפני ריש לקיש, רב כהנא הושב בשורה הראשונה. רבי יוחנן ניסה לדרבן אותו להיכנס לדיון הלכתי אבל, בגלל עצתו של רב, רב כהנא נותר דומם באופן נחרץ וסירב להשתתף בדיון. רבי יוחנן הסיק מכך שהדיון היה ברמה שמעבר לתחום ידיעותיו של רב כהנא, והאורח הועבר לשורות האחוריות! רבי יוחנן העיר לריש לקיש: "ארי שאמרת נעשה שועל!"

י:
נראה כי הפרשנים הקלאסיים הושפעו מהסיפור הזה כשפירשו את משנתנו. במקום להחיל את המשנה על הוראה כללית הם מחילים אותה על המצב בסיום הלימוד. רמב"ם, לדוגמה, מעיר כך:

גישה זו מטרידה אותי. אם כולם היו פועלים לפי העצה הזו אזי לא היו מורים בשביל התלמידים החלשים יותר. יתר על כן, מניסיוני אני למד את חכמתו הגדולה של בן-זומא [אבות 215]:

וכבר כמה וכמה פעמים במשך לימוד המסכת הזו יצא לי לצטט בהסכמה את הערתו של האמורה הארץ-ישראלי, רבי חנינא [תענית ז' ע"א], שהפסוק הזה דירבן אותו לומר:

בחלק של שאלות ותשובות ב-אבות 256 ציטטנו מקריאת שמע את תורת הגמול (שכר ועונש). ביילה זינגר מתייחסת לכך:

אד פרנקל, במאמר הקצר והמצויין שלו, יישר את "הוי גולה למקום תורה" עם הדוגמה של אברהם אבינו, וכתב: "עלינו לוותר על כל מה שחשוב בבית עבור מה שבאמת נחשב." הייתי רוצה להרחיב את ההצהרה הזו מעט, ואולי למצוא משמעות אלגורית גם כן. אברהם אבינו לא "וויתר על כל מה שחשוב בבית" – הוא לוקח איתו את שרה, ועוד אחרים מבני ביתו, בנוסף לאמונתו בקב"ה. אני מסכימה עם מר פרנקל שיש רמז לשינוי קבוע, אך הייתי מציעה ש"גלות" אינה על טהרת הגיאוגרפיה (אולי מר פרנקל התכוון לכלול את הפירוש הזה בהערתו, אך אני לא הבנתי אותו באופן הזה.) מר פרנקל חזר לביתו הגיאוגרפי לאחר שלמד בחו"ל, אך הוא חזר אדם אחר – ובמובן הזה, הוא הגלה עצמו מהסביבה הרוחנית והרגשית הקודמת שלו ו-'ביתו' השתנה לתמיד למרות שיתכן והוא נמצא באותה אזור גיאוגרפי. הייתי קוראת את הבחירה במילה 'גולה' כמתכוון לכך שעלינו להישאר ב-'ארץ התורה' ולא לחזור לדרכנו הפחות-מחסידות-גמורה הקודמת. עלינו לגור דרך קבע ב-'ארץ התורה', ואל לנו לעזוב אותה בצאתנו מדלת בית המדרש.

אני מעיר הערה:

אני מוצא את הערתו המקורית של אד ואת ההרחבה עליה של ביילה בהחלט מאירי עניים. תודה לשניכם.