avot-h257

השיעור היום מוקדש בתפילה להחלמתו המהירה ורפואתו השלימה של
הרב יעקב חיניץ,
הרב יעקב משה בן מלכה והרב אברהם אהרון,
המאושפז בבית חולים בגלל מחלת לב.

א:
ראינו בכמה מקרים בעבר שבתקופת שיא של הרדיפות של הקיסר הרומאי אדריאנוס, לאחר כשלון מרד בר כוכבא (136 לספירה), כמה מהחכמים הצעירים נמלטו מהארץ וחזרו רק כאשר חלפה הסכנה. ודאי היו גם רבים אחרים שלא היו כל כך מפורסמים ושלא הוזכרו. ואולם, חלק מהחכמים האלה לא חזרו ארצה לאחר מותו של אדריאנוס (138 לספירה) אלא שהם השתקעו באיזה מקום בתפוצות בו מצאו את עצמם. אחד מהם היה רבי מתיא בן חרש.

ב:
ברור כי מתיא הוא כינוי חיבה לשם מתתיהו. נראה כי מתיא הצעיר למד אצל רבי ישמעאל ובהחלט יתכן שישמעאל הוא זה שהסמיך את מתיא לרבנות, יחד עם עוד שנים מתלמידיו, רבי יאשיה ורבי יונתן. בעוד שהשנים האחרונים נשארו בארץ ישראל רבי מתיא בן חרש השתקע לבסוף בלב האימפריה, בעיר רומא. היו שהציעו כי הוא נלקח לשם כעבד, אך זה נראה מאוד לא סביר מפני שעד מהרה הוא יסד ברומא בית מדרש ובית דין כדי לשרת את כל היהודים שמצאו את דרכם לעיר הבירה של האימפריה. כשחכמים מארץ ישראל ביקרו ברומא הוא היה מתעדכן על הנאמר בישיבות הסנהדרין.

ג:
מלבד משנתנו הוא מוזכר רק במקרה נוסף אחד במשנה. בפרק האחרון של מסכת יומא [יומא פ"ח מ"ו] הוא צוטט כמחזיק בדעה ליברלית בעניין טיפול רפואי בשבת. הוא אינו מצוטט כלל בתוספתא, אך תורותיו מדווחות בכמה ברייתות שנשמרו הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד של ארץ ישראל. הוא מצוטט פעמים רבות נוספות באוספי מדרשים שונים מפני שהוא היה פורה למדי בתחום האגדה.

ד:
כאמור, משנתנו היא המקרה הנוסף היחיד שבו תורתו נשמרת במשנה (פרט לאזכור ביומא שהזכרנו למעלה). למשנתנו שני סעיפים, שלאו דווקא נראים כקשורים. הסעיף הראשון עניינו נימוסים פשוטים: עלינו תמיד לנסות להיות הראשונים להציע ברכת שלום לאלו שאנו פוגשים במהלך היום. בכמה אופנים קביעה זו שונה מהרושם שקבלנו מחכמים אחרים. לדוגמא, האם רבי שמעון בן יוחאי, חמור הסבר והאופי, היה מפסיק את הרהרי ההלכה שלו כדי לברך לשלום איכר כשנפגשו דרכיהם? באבות 168 למדנו:

ה:
יהא אשר יהא, רמב"ם בוודאי שהסכים עם רבי מתיא בן חרש. בחיבורו ההלכתי, משנה תורה [הלכות דעות פ"ה ה"ז] הוא מורה כי

בפרושו למשנתנו, רבי עבדיה מברטנורו מרחיב את היקף תורתו של רבי מתיא. הוא אומר ש-'כל אדם' שהוזכר במשנתנו כולל "ואפילו לגוי בשוק".

המשך יבוא.

ב-אבות 255 ציטטנו מקריאת שמע את תורת הגמול (שכר ועונש).

יהודה ויזן כותב:

התרגום לאנגלית של פרשה שניה של קריאת שמע אינו משקף את לשון הרבים שבעברית. איזו משמעות, אם בכלל, יש לשימוש בלשון רבים "אתם" ולאופי השיתופי של העונשים (בצורת לדוגמה)?

אני משיב:

רבים ממצוות התורה מנוסחות, כמובן, כפונות לקבוצה; כלומר לכלל עם ישראל. אפילו כשהתורה מדברת ישירות אל היחיד (בעשרת הדברות לדוגמה) חז"ל פירשו זאת כאילו היא מדברת אל 'כל אחד ואחת מכם'. העובדה שהדברות נאמרו לכלל ישראל גרמו לכך ש חז"ל הסיקו מכך כי "כל ישראל ערבים זה לזה" [שבועות ל"ט ע"א]. הפרשה השניה של קריאת שמע עוסקת באסונות אקלימים שיפקדו אותנו אם נמרה את מצוות הקב"ה. בימים אלו של התחממות גלובלית אולי טוב אם נזכור שכולנו ערבים להתנהגותנו הקולקטיבית.