avot-h247

י:
רבי יהודה בר אילעאי היה כמעט החכם ששרד אחרון בדורו; הוא האריך ימים יותר מכל עמיתיו. התלמידים שהותיר אחריו היו בעלי יוקרה: אחד מהם, כפי שכבר הזכרנו, היה רבי יהודה הנשיא; והיה זה הוא אשר ספד את רבי יהודה בר אילעאי בהלוויתו.

יא:
נראה כי רבי יהודה התעניין מאוד בעניינים הקשורים בתפוצה היהודית העתיקה שבאלכסנדריה שבמצרים. יתכן שהעניין נבע מביקור שם, למרות שביקור כזה לא מתועד. סיפור שהוא מביא על המאורעות שהביאו לבניית מקדש באלכסנדריה שיתחרה עם זה שבירושלים [מנחות ק"ט ע"ב] נשמע כמו ידיעה שתייר היה מקבל ממדריך טיולים. בגמרא [מגילה ט' ע"א] נשמרה גם ברייתא שבה הוא מתאר כיצד תרגום של המקרא ליוונית נעשה למען יהודי אלכסנדריה שהיו דוברי יוונית. בעוד שהחוקרים המודרניים מקבלים את הקווים הכלליים של הדיווח הזה הם גם מכירים בכך שיש בו הרבה סממנים לסוג המידע שתייר עשוי לקבל ממדריך נלהב. תיאורו [סוכה נ"א ע"ב] של בית הכנסת הגדול שבאלכסנדריה בהחלט נשמע כמו תיאור שתייר היה נותן על מה שראה במסעותיו.

יב:
כבר הזכרנו בדרך אגב שיתכן ורבי יהודה היה עני למדי. יתכן וזה מסביר אחדות מהאמרות שלו שנשתמרו. אחת, לדוגמה [בבא בתרא י' ע"ב] מהללת את מי שנותנים צדקה מפני שנדיבותם מקרבת את הגאולה. אחרת [נדרים מ"ט ע"ב] מספרת כיצד היה מביא לבית המדרש חבית יין במקום כסא לשבת עליו – כנראה בגלל שלא היו לו כסאות; הוא הסביר לחבריו כי המאמץ הכרוך בהבאת החבית בא לזכותו מפני ש-"מלאכה מכבדת את בעליה".

יג:
הפרוש הנכון להוראתו של רבי יהודה שהיא תוכן משנתנו ניתן על ידי המחבר בעצמו בגמרא [בבא מציעא ל"ג ע"ב]:

במילים אחרות: כאשר בני אדם פשוטים שוגים בהבנת דרישות התורה או מצטטים אותה שלא כהלכה כל חטא שינבע מכך יסלח להם מפני שהוא נעשה שלא בכוונה. ואולם, חכמים, אלו שלקחו על עצמם את המשימה ללמוד, לפרש וללמד את תורתו של הקב"ה וחוקיה אינם יכולים לקבל מחילה אם ציטטו או טעו בהבנה: אפילו אם הטעות היתה שלא בכוונה היא תיחשב כמכוונת מפני שהיא בהחלט עלולה להוביל לחטאים אם השגיאה תתפתח להוראה – לא רק חטאו של החכם אלא גם חטאם של הפועלים לפי הוראותיו.

יד:
חכמים אחרים גם הם החמירו מאוד בהערכתם עניינים מעין אלו. דוגמה טובה לכך היא ההוראה שמצאנו באבות ג ט [אבות 168].

ב-אבות 246 כתבתי: תורתו של רבי יהודה היא די מגוונת. אביו, רבי אילעאי, היה תלמידו של רבי אליעזר הגדול … שהיה 'שמרן' גדול.

יהודה ויזן שואל:

לְמָה אתה מרמז בכך שאתה משתמש במירכאות ב-'שמרן'? האם תוכל להבהיר את דבריך?

אני משיב:

לעיתים קרובות תיארתי את חלוקת החכמים לפי עמדתם לפרשנות: בית שמאי לעומת בית הלל, רבי אליעזר לעומת רבי יהושע וכן הלאה. אם נשתמש במונחים מודרניים נוכל לתאר את בית שמאי כ-'ימניים' או את רבי יהושע כ-'שמאלני'; או שנוכל לתאר את בית הלל כ-'ליברליים' ואת רבי אליעזר כ-'שמרן'. ואולם, תיוגים מעין אלו אנאכרוניסטיים לחלוטין. כבר ב-אבות 121 התנצלתי על שתיארתי את רבן יוחנן בן זכאי כ-'שמאלני'. (החלוקה ל-'ימני' ול-'שמאלני' נובע מסידורי הישיבה של הצירים באסיפה הלאומית של צרפת המהפכנית.) מסיבה זו אני מעדיף שהמירכאות יציינו ש-'שמרן' (לעומת 'ליברל') הוא מונח מודרני ושרבי אליעזר ובני תקופתו לא היו מכירים אותו.