avot-h246

השיעור היום מוקדש ע"י סול פרידמן
לזכרה של אמו,
סילביה פרידמן,
שרה שיינדל בת אליעזר ז"ל.
יום האזכרה חל היום י"ח בטבת.

ו:
תורתו של רבי יהודה היא די מגוונת. אביו, אילעאי, היה תלמידו של רבי אליעזר הגדול (ראה אבות 126 והשיעורים שלאחריו) שהיה 'שמרן' גדול. חלק משמרנות זו כנראה עבר ליהודה הצעיר. אחרי רבי טרפון, שהזכרנו בשיעור הקודם, רבי יהודה ראה ברבי עקיבא את רבו המובהק. בעוד שרבי עקיבא בהחלט לא היה 'שמרן', היתה לו שיטה חדשנית במידות שהתורה נדרשת בהן (ראה אבות 087).

ז:
בכמה מקרים כבר ציינו את ההבדל בין משנה ובין מדרש. האופן המקורי שבה נמסרה התורה שבעל פה היה כמדרשים, שבהם ההלכות שהוסקו מתוך הכתוב נותרו קשורים לפסוקי המקרא. היה זה מורהו של רבי יהודה, רבי עקיבא, שעשה את הצעדים הראשונים ב-'קיצוץ' המדרש והפיכתו למשנה (ראה אבות 087). שלא כמו רבו, רבי יהודה העדיף את השיטה הישנה של מדרש התורה. גישתו מתומצתת במדרשו על ישעיה סו ה –

רבי יהודה היה מפרש את הפסוק הזה כך [בבא מציעא ל"ג ע"ב]:

הקשר של רבי יהודה למדרש התורה היה כל כך חזק, עד כדי כך שהוא נחשב למסדר העיקרי של אוסף של מדרשי הלכה על חומש ויקרא, ספרא – שמשקף בעיקרו של דבר את תורתו של רבי עקיבא.

ח:
אך אפילו במשנה רבי יהודה היה משתדל לזקק פסיקות על בסיס של מדרש. פעמים רבות הוא ניסה להגביל את טווח המשנה. אחת הדרכים שלו לעשות זאת היא להוסיף משפט מוסגר: "אימתי? כש…" [פאה פ"ג מ"ה, מגילה פ"א מ"ג, חולין פ"ו מ"ו הן דוגמאות לכך]. דרך נוספת לומר את אותו הדבר היא "במה הדברים אמורים?" [ערובין פ"ז מי"א, סוטה פ"ח מ"ז הן דוגמאות].

ט:
לדידו של רבי יהודה, פירוש תורה שבכתב הוא הכרחי, וכל מי שטוען להבינה כפשוטה עושה עוול גדול ליהדות הרבנית. הוא מלמד [קידושין מ"ט ע"א]:

המשך יבוא.

ב-אבות 243 תיארנו כיצד רבי יוחנן הסנדלר התחפש לרוכל כדי ללמוד מהאסיר, רבי עקיבא, הלכה מסוימת בענייני חליצה.

טקס החליצה כולל הסרה של סנדלו של היבם על ידי אלמנת אחיו שנפטר ללא שהוליד ילדים.

ארט קמלט שואל:

האם יש אפשרות כלשהי לניגוד אינטרסים לסנדלר? אני מניח שאחד שמכין סנדלים לחליצה היה אומר שרבי עקיבא אומר שחליצה פרטית כשרה?

אני משיב:

חושבני שארט קורא יותר מדי בין השורות של המקרה. שתי נקודות שכדאי לזכור:

ראשית, עמיתיו החכמים הטילו על רבי יוחנן הסנדלר את המשימה המסוכנת הזו. שנית, הסנדל שמשמש בטקס החליצה שייך ליבם. (ההלכה המקובלת היום דורשת שחליצה תתבצע לפני בית דין מוסמך שתמיד משתמשים בסנדל טקסי מיוחד למטרה זו.)