avot-h245

א:
היו מספר חכמים בשם יהודה. יש 'כלל' במשנה שכאשר חכם נקרא יהודה ללא ציון נוסף (כגון שמו של אביו) החכם הנידון הוא רבי יהודה בן אלעאי, שחי במחצית המאה השניה לספירה ובעשורים האחרונים שלה. רבי יהודה היה אחד החכמים המרכזיים בעידן התקומה שבאה לאחר האסון של בר-כוכבא. הוא נולד באושה, עיירה בגליל התחתון, העיירה שבה בסופו של דבר הסנהדרין המתחדשת התאספה תחת הנהגתו של רבן שמעון בן גמליאל. רבי יהודה למד בצעירותו בעיקר אצל רבי טרפון, אבל, כפי שכבר ציינו פעמים רבות, הוא הוסמך בחשאי, בסופו של דבר, על ידי רבי יהודה בן בבא [אבות 232].

ב:
רבי יהודה היה גם בין החכמים הצעירים שנאלצו לברוח מהארץ או להתחבא בגלל רדיפות אדריאנוס. בתוספתא [סוכה פ"א ה"ד] מסופר כיצד במהלך התקופה הזו הוא וחבריו נאלצו להסתפק בסוכה שהיתה פחות ממושלמת.

ג:
לרבי יהודה היה ידע מקיף ביותר בתורה שבעל פה. זו כנראה הסיבה שבמהלך הדיונים בסנהדרין המשתקמת, באמצע המאה השניה לספירה, תמיד ניתן לו הכבוד להיות הראשון שמביע את דעתו ("ראש המדברים"). זו כנראה גם הסיבה לכך שנשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, מינה את רבי יהודה למשרה שבימינו היינו קוראים לה "הרב" של בית הנשיא, הכתובת לכל שאלה הלכתית שעלולה להתעורר.

ד:
רבי יהודה, בניגוד מוחלט לבן זמנו, רבי שמעון בן יוחאי, היה אחד החכמים שלאחר סוף רדיפות אדריאנוס התחיל לאחות את היחסים בין החכמים לבין המימשל הרומאי. הגמרא [שבת ל"ג ע"ב] מתארת אירוע ידוע שבו, במהלך שיחה עם עמיתים, הוא הצביע על ההישגים הטכנולוגים הגדולים של מימשל המושבות הרומיות:

ה:
רבי יהודה היה חסכני בהרגליו האישיים. הגמרא [נדרים מ"ט ע"ב] מדווחת שהוא שתה יין רק כאשר ההלכה דרשה שישתה יין: קידוש והבדלה בשבתות וחגים וארבע כוסות היין במהלך סדר ליל פסח. הוא אפילו ציין ששתיית ארבעת כוסות היין בסדר פסח גרמו לו לכאב ראש שנמשך עד לחג השבועות! יתר על כן, הוא אכל רק אוכל צמחוני, אם כי לא ברור אם חסכנות זו נבעה ממניעים אידיאולוגים או מחמת עוני.

המשך יבוא.

ב-אבות 244 הבאתי את הערותיו של ג'ים פלדמן בעניין השם ישמעאל, והטלתי ספק בפרושו האטימולוגי לשם שמואל. ג'ים הוסיף וכתב לי:

אני הולך על קרח דק ומסוכן בכל פעם שאני נכנס לדיון הכולל איות – במיוחד בעברית – אך עלי, עם כל הכבוד, לא להסכים אתך. המקום הראשון בו מופיע השם ישמעאל הוא בבראשית ט"ז י"א. שם הוא מאוית עם ה-'עין' המתאימה ואחריה 'אלף' והפסוק עצמו: "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך." לשם שאול אין כל 'עין' והוא משורש ש.א.ל. איני רואה כל קשר בין שני השמות הללו.

אני משיב:

הערתי הובנה שלא כהלכה – זהו פגם חמור אצל מורה. אין לי ויכוח אם האטימולוגיה של השם 'ישמעאל' שהיא ברורה מאוד במקורות המקראיים כפי שג'ים ציין. חלקתי על ג'ים בעניין האטימולוגיה של השם 'שמואל', שג'ים אמר שפירושו "ה' שמע". אני ציינתי את העדר האות 'עין' בשם זה, שפוגם בגזירה שג'ים הציע. ציינתי גם, אולי באופן חסר יסוד, שהאופן שחנה מסבירה את שם בנה ("כי מה' שאלתיו") מתאים יותר לשם 'שאול' מאשר לשם 'שמואל'.