avot-h244

א:
רבי אלעזר בן שמוע היה בן זמנו של החכם שהזכרנו במשנה הקודמת, רבי יוחנן הסנדלר. כמו רבים אחרים מבני דורו הוא למד אצל רבי עקיבא. כבר ראינו [אבות 232] שהוא היה אחד מחמשת הצעירים שרבי יהודה בן בבא הסמיך בחשאי במהלך השיא של רדיפות אדריאנוס. כמו רבי טרפון לפניו הוא היה גם כהן וגם עשיר. הוא היה מורה מאוד אהוד ותלמידים רבים נמשכו לבית מדרשו. אחד מהם היה יהודה הצעיר מאוד שלימים יהיה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. מאוחר יותר בחייו רבי נזכר [ערובין נ"ג ע"א] שרבי אלעזר בן שמוע היה כל כך אהוד עד כי היה צורך שתלמידים ידחסו "שישה שישה באמה".

ב:
תורותיו אינן מצוטטות לעיתים תכופות במקורותינו כמו אלה של עמיתיו, ודבר זה מוזר שהרי בני דורו חשבו שהן כתלמיד חכם והן כבן אדם הוא היה טוב מאוד. חכם אחד הילל אותו כ-"טובינא דחכימי", הטוב שבחכמים [כריתות י"ג ע"ב].

ג:
הגמרא [מגילה כ"ז ע"ב] מגלה את חסידותו הפשוטה של האיש. תלמידיו שאלו אותו פעם כיצד הוא מסביר את העובדה שמכל בני תקופתו היה זה הוא שזכה לאריכות ימים. הוא השיב:

במקרה אחר הוא נשאל [סנהדרין צ"ח ע"ב] אילו זכויות יצילו בני אדם מחבלי משיח. הוא השיב: "יעסוק בתורה ובגמילות חסדים."

אולי מה שמדבר לנו יותר מכול על אופיו היא הוראתו הפשוטה כשהמקרא [משלי י כה] אומר "וצדיק יסוד עולם" פרוש הדבר הוא שהעולם עומד על עמוד אחד ושמו "צדיק" [חגיגה י"ב ע"ב].

ד:
הוראתו של רבי אלעזר בן שמוע שבמשנתנו טיפוסית לאיש. הוא מתאר פירמידה של יראת כבוד. לאישיות נורמלית ובריאה יש כבוד עצמי. לעיתים אנו מוצאים שמורים – ובמיוחד מורים מכובדים – מתייחסים לתלמידיהם כ "בריה נחותה". משנתנו מלמדת שלא פחות כבוד מהכבוד שמורה נותן לעצמו עליו להראות כלפי תלמידיו. הזכרנו לעיתים תכופות את המנהג של תלמוד תורה יחד עם חברותא, חבר ללימוד. רבי אלעזר מזהיר שעלינו לתת אותה יראת כבוד לחברותא שהיינו דרך טבע רוחשים למורה. ובראש הפירמידה באה יראת הכבוד שמגיע למורים, שלהם יש לתת יראת כבוד שדומה ליראת כבוד שעל פי רוב רוחשים כלפי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

ב-אבות 239 יעקב חיניץ שאל שאלה בעניין השם "ישמעאל". הוא שאל מדוע אין בו עוד שימוש אצל היהודים. אני השבתי שאין לי תשובה ושאלתי: האם יש למישהו ידיעות בנושא זה?

ג'ים פלדמן כותב:

כשנראה שלשאלה כלשהי אין תשובה, אני תמיד מקליד אותה לתוך מכונת החיפוש "גוגל" כדי לראות מה עשה אתה העולם. ישמעאל מעלה רבבות של התייחסויות ליצחק ואחיו, כמו גם לרבי ישמעאל בן אלישע שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. כך שהשם היה בשימוש בזמן המרד השני. השם ישמעאל אינו שונה מאוד מהשם שמואל – "ישמע האל" לעומת "שמע האל". למעשה, אחד מהאפשריות ש-"גוגל" הביא היה ציטוט (אבות ד ה) של רבי ישמעאל בן יוחנן בן ברוקא ורושם אותו כ- "מדרש שמואל שמצוטט בתוספות יום-טוב". בעוד שהמקרא מתייחס לשני אנשים שונים בתכלית, האם יתכן שהשם פשוט עבר שינוי אופנתי? לבסוף, בשפה האנגלית, הרמן מלוויל ודאי השאיר את החותם בקבוע ביותר לשם זה, שהתחיל עם המילים היפות: "קרא לי ישמעאל".

אני משיב:

אינני בטוח שאני יכול להסכים עם האטימולוגיה של השם שמואל שג'ים מציע. האיות המקובל של השם בעברית אינו מכיל את האות 'עין' במקום שהיינו מצפים שתהיה אם פרוש השם הוא 'שמע האל'. יתר על כן, בסיפור המקראי [שמואל א א כ] חנה קוראת לבנה שמואל "כי מה' שאילתיו" – שנשמע כמו הסבר שמתאים לשם העברי "שאול". בהחלט מבלבל. את דבריו של ג'ים לגבי מדרש שמואל (אוסף מדרשים מימי הביניים) לא הבנתי.