avot-h242

א:
יש שני חכמים מתקופת התנאים שידועים לנו כרבי אליעזר בן יעקב. מקומו בפרקנו בין החכמים של המחצית השניה של המאה השניה אומר לנו שהחכם של משנתנו הוא רבי אליעזר בן יעקב שהיה בן זמנם של רבי מאיר, רבי יהודה בן עילאי, רבי יוסי וכל שאר החכמים ששרדו את רדיפותיו של אדריאנוס (136-135 לספירה). (אולם, כפי שנראה מאוחר יותר יש אפשרות קלה ששמו של החכם שבמשנתנו שובש.)

ב:
ידוע לנו מעט מאוד על אודות חייו של רבי אליעזר בן יעקב. סיפור מקסים אחד שמסופר בתלמוד הירושלמי [פאה ל"ז ע"ב] שוודאי מספר לנו רבות על אישיותו:

יתכן וסיפור זה מצביע על כך שרבי אליעזר בן יעקב לא היה בין אותם החכמים שלא קיימו את אשר דרשו.

ג:
במשנתנו רבי אליעזר בן יעקב מלמד שכל מצווה שאדם מקיים משרתת את העושה כפרקליט בבית דין של מעלה. ולהפך: עברה משמשת קטגור באותו בית הדין. זהו דימוי יפיפה. מאוד מפתה להבין את התורה שבמשנתנו במובן הכללי ביותר שאפשר: בכל פעם שאנו מקיימים את אחת המצוות (כגון קריאת שמע) אנו 'זוכים בנקודות'. ואולם, בהחלט יתכן שעלתה בדעתו של רבי אליעזר בן יעקב מצווה מאוד מסוימת.

ד:
מחשבה מאוד דומה לזו שבמשנתנו מובאת בהלכה האחרונה של מסכת פאה שבתוספתא [פ"ד ה"כ]:

ההוראה הזו דומה מאוד לזו שבמשנתנו. עלינו לשים לב גם לכך שבתוספתא התורה הזו מיוחסת לרבי אלעזר בר יוסי [ראב"י], ושבגלל הקיצורים שמצויים כל כך בכתבי היד, יתכן וזהו גם שמו של החכם של משנתנו [ראב"י] – או ההפך!

ה:
יתכן וליהודי המודרני יהיה קל לפטור את ההוראה שבמשנתנו כ-"לא מתוחכמת". אפילו בין בעלי מוטיבציה דתית נעשה יותר ויותר קשה למצוא התעלות רוחנית בתורות שמתימרות להצביע על קשר בין מצווה לשכרה. היהודי הדתי של התקופה שלאחר השואה רואה את עצמו, כמו הימאי העתיק של קולריג', כ-"אדם עצוב יותר, אך חכם יותר." אולם, אמרתי בעבר שאנו יכולים לראות את מטרת המצוות כהוספת קדושה לחיי החולין שלנו: ככול שנוסיף קדושה לעצמנו כך תרבינה 'הנקודות' שאנו צוברים במאבק המתמיד לתת משמעות ועושר לחיינו. אם הניסיון להביא קורטוב של קדושה לחיי יום יום הוא מעלה, אזי כל מצווה שאנו מקיימים היא כלי שנועד לקרב אותנו למטרה זו. ואם המצווה הנידונה כוללת גמילות חסדים מכל סוג כלפי אדם אחר אזי יתכן שאנו מקבלים "ניקוד כפול" במרוץ לאיסוף 'נקודות'.

ב-אבות 239 הבאנו את סיפור חייו של רבי מאיר. טוד סטון כותב:

רבי מאיר מכונה רבי מאיר בעל הנס. האם מזכיר התלמוד אי אלו מהנסים הללו?

אני משיב:

כן, בכמה חוגים רבי מאיר ידוע בכינויו 'רבי מאיר בעל הנס', כפי שציין טוד. ה-'נס' שבו אנו דנים הוא האחד שסיפרתי על אודותיו כחלק מסיפור חייו – אך בהרצת הדברים המעטתי בפן הנסי שכל כך אהוב בכמה חוגים. ב-אבות 239 ניתן לקרוא שוב את הסיפור כיצד הציל רבי מאיר את גיסתו מבית בושת רומאי. הסיפור שמסופר בתלמוד הוא שרבי מאיר שכנע את השומר של בית הבושת לאפשר את בריחת האישה בכך שהבטיח לו שיהיה מוגן מעונש מצד הרשויות אם יאמר "אלהא דמאיר ענני!" ["אלוהי מאיר, ענני!"] דבר שהוא אכן אמר. כמובן, הוא גם לקח את סכום הכסף הגדול שרבי מאיר הציע לו!

חג אורים שמח לכולם!