avot-h235

ו:
אחת ממצוות הפרשנות הבסיסיות של מדרש התורה היא שאין דבר מיותר בכתוב. ולכן, אם משהו נשנה פעמיים או יותר בהקשרים שונים חייבת להיות לכך סיבה כלשהי.

ז:
אחד הקטעים המוכרים ביותר בתורה הוא הקטע [שמות כ א-יד] המכיל את מה שידוע בעולם כולו כעשרת הדברות. ואחד הפסוקים הידועים ביותר בעשרת הדברות הוא פסוק יג:

עם בהירות כל כך פסקנית יהיה קשה למצוא הרבה 'לפרש' כאן. אך חז"ל שמו לב שהאיסור על גנבה קיים גם בויקרא יט יא. לחכמים הישנות כזו מצריכה הבהרה ופרוש, "אומרת 'דרשני'".

ח:
כשפגשנו את הלל הזקן, כשלמדנו את פרק א של מסכת זו [אבות 054], ציינו שהוא הגה מערכת מסודרת של מדרש התורה – שבע המידות של הלל הזקן. באבות 057 כתבתי:

אחת מהמידות הללו של מדרש התורה היא שאת המשמעות המדויקת של מצווה יש להסיק מהקשרה בכתוב ['דבר הלמד מעניינו']. ההקשר בשמות כ יג מראה שכל האיסורים המוזכרים בפסוק כרוכים בעונש מוות אם הוכחה האשמה. ולכן 'גניבה' בהקשר הזה לא יכול להתייחס לגנבת כסף, שהרי עבירה על איסור זה עונשה קנס כספי. ה-'גניבה' היחידה שעונשה מוות במשפט העברי הוא גניבת אדם, מה שאנו מכנים חטיפה.

ט:
ההקשר של האזכור האחר לגנבה בתורה [ויקרא יט יא-יג] הוא זה:

י:
בוודאי רבים מכם שואלים את עצמם, מה החשיבות של הסטייה הזו מהנושא בהקשר של הוראתו של רבי ישמעאל שבמשנתנו. הקשר יתגלה בשיעור הבא, אי"ה.

המשך יבוא.

ב-אבות 233 ציינתי שההוראה שבמשנה לא תואמת התנהגות מודרנית. ואז הוספתי: כפי הנראה, עלינו להבין את הוראתו של רבי יוסי כמתכוונת לומר שעל בני האדם לכבד את התורה בתקווה שהכבוד שאנו נותנים לתורה יעודד אחרים לעשות כך גם הם.

ל-מרטין ברמן יש הצעה אחרת כיצד ליישב את הקושי:

אולי הדרך הטובה ביותר להבין את תורתו היא פשוט להגביל אותה לעולמם של יהודים שומרי מצוות. בעולם זה, באופן נורמלי, ככול שידע התורה רב יותר כך גם הכבוד וגם ההפך.

אני משיב:

הצעתו של הרב ברמן הגיונית מאוד בעיני.