avot-h234

א:
במשנתנו רבי ישמעאל מזוהה כבנו של רבי יוסי בן חלפתא, בעל המשנה הקודמת. רבי ישמעאל הזה (לעומת רבי ישמעאל שהיה בר פלוגתא של רבי עקיבא במחצית הראשונה של המאה השניה לספירה) היה פעיל לקראת סוף המאה השניה ובתחילת המאה השלישית לספירה. (זה תואם את המסקנה שכבר הסקנו שאביו היה צעיר מאוד כשהוסמך לראשונה על ידי רבי יהודה בן בבא.)

ב:
רבי ישמעאל לא היה רק חכם גדול, הוא גם החזיק בתפקיד רשמי במימשל הרומי המושבתי. נמסר שבשנת 193 לספירה הוא היה אחד הפקידים שעליהם הוטלה המשימה לדכא כנופיות של שודדי דרכים יהודיים שצצו במהלך תקופה של אי-שקט. בגמרא מתייחסים לפן הזה של פעילותו באופן שלילי ביותר, מפני שכרוכה היתה בדבר עצירת יהודים ומסירתם לידי הממשלה הרומית לשם הוצאתם להורג. בסיפור כפי שהוא מופיע בגמרא [בבא מציעא פ"ד ע"א] אליהו הנביא מיצג את 'דעת הציבור':

אבל רבי ישמעאל, כנראה, לא עשה כן. (בעניין אביו בהקשר זה ראו אבות 232, הסבר ב לקראת הסוף.)

ג:
חובותיו הרשמיות הביאו את רבי ישמעאל לעימותים גם עם תושבים אחרים בארץ ישראל. מדרש [בראשית רבא פ"א ג'] מספר לנו שפעם אחת, כשעבר בעיר שכם בדרכו לירושלים, השומרונים המקומיים 'הציעו' שיצטרף אליהם לתפילה על הר גריזים במקום "ההיא קלקלתא [אי חרבות, ירושלים]"; רבי ישמעאל השיב שהם סוגדים לאלילים שיעקב אבינו החביא שם (לפי בראשית לה ד). קטע אחר בגמרא [סנהדרין ל"ח ע"ב] יתכן ומורה על כך שהיו לו ויכוחים גם עם הנוצרים המקומיים.

ד:
רבי ישמעאל היה מומחה לכתוב המקראי. בתלמוד של ארץ ישראל [מגילה כ"ח ע"ב] מצטטים אותו כאומר שהוא מסוגל לדקלם את כל התנ"ך כולו בעל פה!

ה:
למרות ביקורתם על פעילויותיו המנהלתיות, בני זמנו הכירו בהגינות המוחלטת של רבי ישמעאל. בגמרא [מכות כ"ד ע"א] מצטטים את רבי ישמעאל כדוגמה מאירה לסוג האדם המתואר במזמור ט"ו:

הממונה עליו בסנהדרין, רבי יהודה הנשיא, שיבח לעיתים קרובות את צניעותו של רבי ישמעאל. הוא היה מצטט מישעיה כ"ג י"ח ומיחס זאת לרבי ישמעאל. הנביא אומר:

המשך יבוא.

במשנה ז' של פרקנו למדנו שאסור לקבל שכר על תלמוד תורה, וראינו שרמב"ם הפליג על כך ובאופן חריף מאוד. אד פרנקל כותב:

האם יתכן שהמשנה הזו או פסקו זה של רמב"ם באים מזמן שבו יהיה קדר של יהודים מקצוענים, רבנים ומחנכים במיוחד, שירוויחו את פרנסתם כתוצאה מלימודי היהדות שלהם? או הצד ההפוך, זמן שבו החינוך היהודי כל כך רדוד להמונים, שהם יזדקקו לשירותי המקצוענים? בעולם שבו כולם דגלו בסטנדרט של לימוד יהודי היה צורך במומחים, מורים, שהיו בעלי תפיסה חזקה יותר של המורכבות והדקויות של המורשת היהודית כדי למלא את החורים בלימוד של בני האדם הטיפוסיים. בעידן ההוא, אני בהחלט יכול להבין את המשנה האחרונה ואת דעתו של רמב"ם עליה. אם איני טועה, רמב"ם אפילו מאפשר את ההתמקצעות של הוראת המורשת שלנו לאלו שהקהילה לוקחת תחת חסותה, במיוחד יתומים. אף-על-פי-כן, האם מישהו היה יכול לחזות עידן כשלנו שבו הטקסטים החוקתיים שלנו נצורים? עבורי, שעדיין רואה את עצמי כמחנך, אני מאמין שאני מסוגל לעשות כל שאחפוץ לעשות כמקצועי. אני אוהב חינוך יהודי, ואני מאמין שמגיעה לי הכנסה מספקת להחליף את זו שהייתי מקבל אילו בחרתי במקצוע אחר.