avot-h221

השיעור היום מוקדש ע"י אידי פרידמן
לזכר אביה, בנימין בן שמואל פולייר ז"ל,
שיום האזכרה חל בשבת, ט"ז באלול.

ה:
ששכר מצוה – מצוה. מקורותינו הקלאסיים הבינו הוראה זו ביותר מדרך אחת. (אני אביא את הבנתי שלי בהמשך.)

ו:
דרך אחת להבין הוראה זו של בן-עזאי היא שהשכר שבני אדם מקבלים עבור קיום מצוה הוא מצוה נוספת. זה דומה למה שכבר אמרנו על הסעיף הקודם. לדוגמה: הרב עובדיה מברטנורו מעיר על משנתינו:

אם כן כוונת ההוראה היא שהשכר על קיום מצוה אחת הוא קיום מצוה נוספת.

ז:
הבנה אחרת, קצת יותר מקורית, של הסעיף הזה של משנתנו הוא ששכר מצוה – מצוה – כאשר מקיימים מצוה השכר שמקבלים עבור קיום המצוה הזו יכול להיחשב מצוה בפני עצמה.

ח:
ואולם, הרב עובדיה מברטנורו מציע פרוש נוסף למשנתנו. הוא מפרש:

ט:
בימינו יהודים רבים שואלים – ואפילו שואלים את עצמם! – איזו מטרה יש לקיום המצוות? הגישה התועלתנית הרווחת תמיד שואלת "מה יצא לי מזה?" בזמנים שעברו היה די להציע שהתענוג שאנו נותנים לקב"ה כאשר אנו מקיימים אחת ממצוותיו הוא שכר הגון לכשעצמו. כיום, כמובן, הצעה כזו לא תתפוס- פרט לחוגים פונדמנטליסטיים מסוימים, אולי.

כדי להבין מהו 'שכר' מצוה עלינו קודם לברר מה אנו חושבים הוא מטרת קיום מצוה. השאלה 'מדוע שאקיים מצוה זו?' תבוא על פי רוב לפני השאלה 'מה יצא לי מזו?'. ההצעות שאנו מקיימים מצוה מפני שזה רצונו של הקב"ה על פי רוב לא ישכנעו את הבריות בימינו: הם פשוט ישאלו "מדוע זה רצונו של הקב"ה?" (אם הם לא שאלו כבר "כיצד אתם יודעים שזה רצונו של הקב"ה?"). במאמר שכתבתי באנגלית ואשר מפתח את הנושא הזה הבאתי את ההצעה הבאה:

ולכן, נראה לי שההבנה המודרנית המתאימה ביותר לדבריו של בן-עזאי הוא שקיום מצוה הוא הוא השכר עצמו ואל לנו לחפש שכר נוסף. כפי שרמב"ם אמר בהקשר אחר: והתורה אמת ותכלית ידיעתה לעשותה. ההפך גם הוא נכון: 'שכר' עברה – עברה. יתכן ובימים אלו של חשבון נפש שיובילו אותנו אל עשרת ימי תשובה אנו, המודרניים, צריכים להיות מודעים שיותר משאנו נענשים על חטאינו אנו נענשים על ידי חטאינו.

ב-אבות 216 במשנה מצטט בן-זומא את מזמור קי"ט פסוק צ"ט והצענו את הפירוש שאנו למדים משהו מכולם. אברהם ארביב כותב:

בעניין "מכל מלמדי השכלתי…": האם אין זה נכון שבן זומא הופך על הראש את הפשט של הפסוק מספר תהלים, שפרושו בעצם "אני יותר חכם מכל אלה שלימדו אותי"?

אני משיב:

זהו אכן המקרה. לעיתים קרובות חז"ל 'שיפרו' את המובן הפשוט של כתוב למטרות המדרשיות שלהם – ולעיתים קרובות עם תוצאות מלבבות!