avot-h220

השיעור היום מוקדש ע"י אידי וסול פרידמן
לזכר אביו של סול, אלעזר בן שלמה יהודה ז"ל,
שיום האזכרה היה בכ"ב באב;
ולזכר אמה של אידי, סימה בת עוזר ז"ל,
שיום האזכרה חל היום, ז' באלול.

א:
מה שאמרנו בהסבר שהבאנו במשנה הקודמת לגבי מעמדו של בן-זומא נכון גם לגבי 'תאומו', בן-עזאי. רבי שמעון בן-עזאי היה תנא בדורם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל: תחילת המאה השניה לספירה. הוא למד אצל רבי יהושע בן חנניה והביע צער על כך שמעולם לא למד אצל עקיבא או ישמעאל (עובדה שרומזת על כך שהוא היה בן-זמנם הצעיר). הוא היה תלמיד חכם מבריק; כפי שראינו לאחרונה בדיון [אבות 218] הוא מעולם לא נשא אשה, וזו כנראה הסיבה מדוע על פי רוב נמנע ממנו התואר 'רבי'.

ב:
איננו יכולים להיות בטוחים שהטקסט של הסעיף הראשון של משנתנו הוא בדיוק מלותיו של בן-עזאי. פרשן דגול לא פחות מרבי יום טוב ליפמן הלר [1654-1579] בפרושו, תוספות יום טוב, מציע שהניסוח המקורי (שנשמר בכמה כתבי יד) היה פשוט למדי:

הוא מציע, מה שמאוד סביר, שהביטוי 'כלחמורה' הוא שרבוב מוטעה שנגרם מביטוי דומה במשנה הראשונה של פרק ב [אבות 082].
ואולם, מאחר וכל כך הרבה טקסטים מציעים את הגרסה 'המתוקנת' אנו משתמשים בה כאן. בפרק ב משנה א רבי הניח שבני אדם ימשכו לשמירה נאמנה של המצוות היותר חמורות בעוד שיהיו להם רק מעט נקיפות מצפון על 'שכחת' המצוות הקלות יותר:

בן-עזאי לוקח את נקודת המבט ההפוכה: רוב בני האדם יקיימו ברצון את המצוות ה-'קלות' אבל הם עלולים לפספס בשמירת המצוות היותר 'חמורות'. כך שהמסר שלו הוא שעלינו לקיים את המצוות היותר 'חמורות' או 'קשות' באותה הזריזות שאנו מפגינים כלפי ה-'קלות'.
כמובן, אם נקבל את הטקסט שמציע הרב הלר אז בן-עזאי ורבי מסכימים: היו שקדנים בקיום המצוות ה-'קלות' כפי שאתם שקדנים בקיום המצוות ה-'חמורות'.

ג:
כמובן שבלתי נמנע שאנשים לא יבקשו הגדרה ל-'קלה' ול-'חמורה' בהקשר הזה. איני מאמין שיש תשובה אחת, במיוחד בהתחשב באינדיבידואליות הנראית בשמירת המצוות בעולם היהודי היום. אני חושד שכל אחד ואחת יצטרכו לסווג לעצמם את המצוות: מה ש-'קל' ליהודי אחד יתכן והוא 'חמור' בעיני אחר.

ד:
נימוקו של בן-עזאי מפותח בסעיף הבא. מדוע עלינו לרוץ לקיום מצוה 'קלה' בשקדנות וזריזות? – מפני "שמצוה גוררת מצוה". אם נרגיל את עצמנו לקיים בשקדנות את המצוות שנראות לנו קלות אנו נרגיל את עצמנו לקיום מצוות בכלל; 'דבר אחד גורר דבר אחר' ואנו נמצא את עצמנו מקיימים עוד ועוד מצוות. לי נראה שגישתו של בן-עזאי מתאימה ביותר ליהודים מודרניים שרק התחילו בהרפתקה של קיום מצוות. (גישה זו תפעל רק אם נתחשב באותה המידה גם בצד השני של המשוואה של בן-עזאי: הוי… בורח מן העברה… ששכר עברה – עברה.

המשך יבוא.

אני מביא את ההערותיכם ושאלותיכם בסדר שבו הן מגיעות לתא "דואר נכנס" שלי. פרוש הדבר הוא שלפעמים הן נראות כאילו שהן לא לפי הסדר, כביכול. ההערה הבאה הינה מ-ראובן ארצי והיא קשורה שוב בנושא בו דנו לפני זמן מה: משנה שבת ב ו אומרת:

ראובן כותב:

על שלוש עבירות נשים מתות ? עצם הקביעה השרירותית אינה קבילה ,אם רק מבחינה סטטיסטית. לפי ההנחה הזאת, נשים חילוניות היו צריכות להעלם מן העולם. את המשנה הזאת, דואגים במגזר הדתי , להדגיש לבנות צעירות לפני גיל בת מצווה, כך להכניס את הפחד בגיל צעיר. נורא. אתה הערת בתשובה לשאלה דומה שהכוונה היא האישה "עלולה" למות. האם לא הגיע הזמן להצהיר קטגורית שלא כל מה שנאמר על ידי החכמים בהזדמנות זו או אחרת , הינה בדיוק רצון בורא העולם? ( לפחות לפי התפיסה המסורתית).

אני משיב:

ובכן, הרשו לי להצהיר קטגורית שלא כל דבר שנאמר על ידי חז"ל במקרה זה או אחר הוא בהכרח רצון הבורא! זו הדעה המקובלת ביהדות הקונסרבטיבית.

ואולם, משימתנו העיקרית כאן היא להבין ולהסביר את מה שהם אמרו, בלי להתחשב אם אנו מסכימים או לא מסכימים עם הדברים. במקרה הספציפי הזה: מה שחז"ל אמרו זה משהו כזה:

שלוש המצוות הללו חשובות מאוד ועל נשים לעשות כל מאמץ לקיים אותן. מי יודע? – כשאישה מתה בשעת לידתה יתכן וזה בגלל רשלנותה בקיום אחת או יותר מהמצוות האלו.

הנושא הזה כעת סגור.

השיעור הבא בסדרה זו יהיה אי"ה ביום ה', 7 בספטמבר.