avot-h219
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ד', משנה א' (חזרה):
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי". אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר". אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" – אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ":
הסברים (המשך):
יד:
איזהו מכובד? גם כאן הופך רבי שמעון בן-זומא דעה מקובלת על פיה. עבור רוב הבריות אדם מכובד הוא זה שכל האחרים מכבדים אותו: ואומנם, העובדה שהכול מכבדים מישהו מסוים היא זו שמגדירה אותו כמכובד בעיני הכלל. בן-זומא אומר שההפך הוא האמת: בני אדם מכובדים באמת הם אלו המתייחסים לאחרים בכבוד. כאשר אנו מתייחסים לכל אדם ואדם בכבוד שמגיע להם אנו מתנהגים באופן מכובד, ומעצם העובדה הזו אנו מכובדים.
טו:
הפן המעניין בסעיף האחרון הזה של משנתנו הוא הכתוב "המוכיח" שאותו מביא בן-זומא. הפסוק מובא משמואל א' ב ל. שמואל הצעיר רואה כיצד 'איש אלוהים' בא לנזוף בעלי הכהן הגדול; הוא אומר לו שבניו לא יהיו כוהנים גדולים בשילה מפני שהם ביזו את הקב"ה בכך שמתוך התנהגותם החמדנית הם המאיסו את עבודת הקורבנות בעיני הציבור. ועלי אשם באותה המידה כיון שלא נזף בהם או גער בהם. בזעם, הקב"ה נוגח באמצעות 'איש האלהים' ש-"מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ". כך במשנתנו, בן-זומא משתמש במובאה שבה הדובר הוא הקב"ה אך מיחס אותה למצב אנושי. רבי עובדיה מברטנורו, בפרושו למשנתנו, מביא מה שלדעתי הוא הסבר נאה:
כי מכבדי אכבד – והדברים קל וחומר: ומה הקב"ה, שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא ברא אלא לכבודו, מכבד את מכבדיו, קל וחומר לבשר ודם:
אבל יש לו הערה מוסרית ביותר על החצי השני של הפסוק:
ובוזי יקלו – לִמדנוּ עַנוותָנוּתו של הקב"ה. לא אמר 'ובוזי אקלל' אלא 'יקלו' – מעצמם.
טז:
הקללה על בית עלי כללה גם נבואה שכל צאצאיו לא יזכו להגיעה לזקנה. המלה 'זקן' שבה משתמש הכתוב יכולה להתפרש לא רק כאדם בא בימים אלא היא יכולה גם לציין 'חכם'. זה מקור לקטע די מעניין בגמרא [סנהדרין י"ד ע"א]:
רבי חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו [רבי יוחנן מאוד רצה להסמיך אותם לרבנות, אבל] לא הוה מסתייעא מילתא [העניין לא הסתדר לו]; הוה קא מצטער טובא [והוא מאוד הצטער על כך]. אמרו ליה [לו]: לא נצטער מר, דאנן מדבית עלי קאתינן [אנחנו באים מבית עלי]. דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מניין שאין נסמכין לבית עלי? – שנאמר "לא יהיה זקן בביתך כל הימים" [שמואל א ב לא]. מאי 'זקן'? – אילימא [אין לומר] זקן ממש והכתיב [שהרי כתוב בשמואל א ב לג] "כל מרבית ביתך ימותו אנשים [בבגרותם], אלא סמיכה.
בין כך ובין כך: שני תלמידי החכמים הוסמכו!
יז:
נסיים את לימוד המשנה הזו בציטוט מתאים מהנביא [ירמיהו ט כב-כג]:
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור
זאת הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות. אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך;
אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-<טופס תרומה
לתנועה המסורתית.