דף הביתשיעוריםAvot

avot-h218

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ד', משנה א' (חזרה):

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי". אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר". אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" – אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ":

הסברים (המשך):

י:
איזהו עשיר? עושר הוא מושג מתעתע. ישנם אנשים עניים שלדידם מאה שקלים הם הון עתק וישנם מיליונרים שמקנאים בביליונרים. הרגל נפוץ בין הבריות לראות את בעלי הממון והנכסים כעשירים. אך רבי שמעון בן-זומא שוב הופך דעה מקובלת על פיה: מאחר ורוב בני האדם חושבים שלעולם לא יהיו עשירים די צורכם, האנשים שבאמת עשירים הם אלו ששבעי רצון ממה שיש להם ומסתפקים במה שהקב"ה וחריצות מעשה כפיהם נתנו להם.

יא:
ה-'הוכחה' מהכתוב שרבי שמעון מציע למחשבה זו באה ממזמור קכ"ח ב –

יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:

למעשה, המזמור הקצר הזה הינו אידיליה על אושר משפחתי. הגבר השמח באמת (כן, בעל המזמור מתייחס ל-'אבי המשפחה') הוא זה שיגיעתו החרוצה מאפשרת לו לספק את כל צורכי משפחתו, והוא נהנה מפרי עמלו כאשר סביבו נמצאים אשתו וילדיו:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהֹוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

יב:
כבר הזכרנו שחז"ל תמיד התעסקו עם הדקויות של משמעות הכתוב. ולכן לא היה עולה בדעתם (או שהם לא היו מרשים שיעלה בדעתם) ש-"אשריך וטוב לך" הוא רק כפל לשון פיוטי. החזרה לכאורה של רעיון חייבת להיות בעלת משמעות דתית. כך שבן-זומא מסביר את האושר הכפול של איש ירא ה': 'אשריך' הוא יהיה מאושר בעולם הזה אבל גם יהיה לו טוב, 'וטוב לך', בעולם הבא.

יג:
מעניין מאוד כיצד מאוחר יותר אמורא לקח את הרעיון של התנא שלנו שלב נוסף קדימה. בגמרא [ברכות ח ע"א] אנו קוראים:

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא [כשהוא מביא את דברי עולא]: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. דאילו גבי ירא שמים כתיב [מזמור קיב א] "אשרי איש ירא את ה'" ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב [מזמור קכח ב] "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" – 'אשריך' בעולם הזה 'וטוב לך' לעולם הבא; ולגבי ירא שמים 'וטוב לך' לא כתיב ביה [לא כתוב]:

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

ב-אבות 215 כתבתי: הסיבה שבגינה כמעט תמיד [בן-זומא] מוזכר פשוט על שם אביו בלבד וללא תואר 'רבי' נראה על פי רוב כסימן למורת רוחם של עמיתיו על כך שמעולם לא נשא אשה. (מעניין שהדבר נכון גם לגבי עמיתו שמעון בן עזאי.)

ג'ורדן ווזניק כותב:

אני מאוד סקרן לדעת מה יכול להיות המקור למנהג הזה. האם הגמרא עצמה מציינת שמעולם לא נשא אישה, או האם יש דיווח ממקור חיצוני? כיצד ההתייחסות אליו על שם אביו רומז על בוז – האם זה רק בגלל ש-"רבי" הושמט?

אני משיב:

רבי עובדיה מברטנורו אומר שהסיבה שהוא ובן-עזאי לא נקראו בתואר 'רבי' היא בגלל שהם מתו צעירים לפני שהוסמכו. ואולם, ברור שזו שגיאה, מפני שיש מקומות בהם ניתן להם תוארם החוקי. אני חושב ש-'בוז' זו מילה חריפה מדי בהקשר הזה; יתכן ו-'מורת רוח' תתאים יותר למטרתנו.

בנוגע לעמיתו של בן-זומא, בן-עזאי , ישנה תקרית מגלה בגמרא [יבמות ס"ג ע"ב]. בן-עזאי מציע מדרש זוהר על חובת הנישואין והרבייה. החכמים האחרים משיבים לו תשובה מוחצת:

אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים; נאה מקיים ואין נאה דורש; ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים [מצות 'פרו ורבו']! אמר להן בן עזא: ומה אעשה? – שנפשי חשקה בתורה [ולא באישה]! אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.



דילוג לתוכן