avot-h216

ה:
ה:
תורתו של רבי שמעון בן זומא המוצעת במשנה הראשונה של פרק ד' היא גאונית עד מאוד שהרי היא הופכת דעות מקובלות על פיהן. מקובל לחשוב שבני אדם יכולים וצריכים ללמוד מאלו הנחשבים כבעלי חכמה (אף על פי שמעולם לא נמצא כלי אנתרופולוגי מדויק למדידת חכמה). לעיתים תכופות מדי מתבלבלים בין חכמה ובין ידע. אפשר שאדם ירכוש ידע רב ועדיין תחסר לו חכמה. ההתרבות המודרנית של אמצעי תקשורת יצרה התייחסות כמעט מיידית ל-'מומחים' שזוכים למוניטין של מי שיש להם חכמה מהימנה בתחום התמחותם ושכמעט לעולם לא יטעו. זה, כמובן, שטות גמורה.

ב:
בן זומא אומר שמידת חכמתו של אדם אינה נמדדת כל כך במספר האנשים שאדם מלמד, אלא במספר האנשים שמהם הוא מוכן ללמוד. מפני שלאדם חכם באמת חכמה וידע יכולים להירכש מכל אדם ומכל דבר. כדי לבסס את תורתו, כביכול, בן זומא מביא ממזמור קי"ט פסוק צ"ט –

חז"ל הבינו את הרישא של הפסוק כאומר "למדתי מכל מי שיכלו ללמד אותי". וכבר היתה לנו הזדמנות להביא את הערתו של האמורה הארץ-ישראלי, רבי חנינא, שמקורה בהוראה הזו [תענית ז ע"א]:

המשך יבוא.

ב-אבות 211 יצא לנו להביא משנה שדיברה על שלוש 'עברות' שעלולות לגרום למותם של נשים בבשעת הלידה. יעקב חיניץ כותב:

בעניין שלושת חטאי הנשים, שהצעת כאפשרות להסביר שת קורבן החטאת שמובא לאחר הלידה, יש לי בעיה עם שניים מהם: הדלקת הנר, שברור שהוא לא מהתורה, אלא מדרבנן, לא יכול להיות מניע לחוק תורה. חלה אני מנחש יכולה להיחשב כחובתה כמו גם חובת בעלה. אך נידה, האם האיסור הוא גם על הבעל וגם על האשה, או רק על הבעל? נאמר: "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב ", שנשמע כאיסור על הבעל. כמובן, "לא תנאף" הוא בלשון זכר אך כולל גם את הנשים. אך זה בגלל שכאשר הפניה היא לשני המינים יחד משתמשים בלשון זכר. אך במקרה של "לא תקרב" איני בטוח שהחוק הדקדוקי הזה חל.

אני משיב:

אינני מסוגל להתחיל להבין את בעייתו של יעקב. למיטב הבנתי את המשנה הנידונה אין זה משנה כהוא זה אם המצות שצויינו הן מדאורייתא או מדרבנן. כל מה שהחכמים מבקשים לעשות הוא להדגיש את חשיבות שלוש המצוות לנשים בעיניהם: כאשר אישה מתה בלידתה יתכן שניתן ליחס לה עברה על אחת או יותר מהמצות הללו.

נימוקיו של יעקב, גם כן, נראות לי פגומות: אינו רוצה לכלול חלה (החובה להפריש חלק קטן מהעיסה לפני האפייה) מפני שהיא חלה על גברים ונשים כאחד: אך זה נכון גם לגבי הדלקת הנר. בשני המקרים המצווה נחשבת כזכות נשים, אך במקום שאין אישה הגבר צריך לקיים את המצוות הללו. באשר לנידה, אני בטוח שיעקב היה מודע לרעיון של "דת יהודית". המשנה [כתובות פ"ז מ"ו] מציינת ללא הסתייגות שנשים שהפרו "דת יהודית" חייבות לקבל גט מבעליהן אפילו נגד רצונן ומפסידות את כסף כתובתן. אחד הסעיפים ב-"דת יהודית" הוא אישה ש-'משמשת' בעלה בזמן נידתה.

בדיון ב-אבות 212 יהודה וויזן כתב: זה מעלה שאלה, כיצד אמונה/שמירת המצוות וגישה מדעית (שידועה גם כשכל ישר) חיות בדו-קיום? אני חושב שלא בנוח. זו יכולה להיות סיבה אחת לאי קיום המצוות המתפשט ברוב הגדול של בעלי-בתים בתנועה הקונסרבטיבית. הבעיה ברורה, אך מה הפתרון?

ביילה זינגר משיבה על כך:

וואוו – רק רגע – בבקשה אל תחבר אמונה וקיום מצות יחד בהקשר הזה. (ואני אני נמנעת מלהיכנס לשקילות הנרמזת מ-'קיום מצות' עם כשרות ושמירת שבת בלבד, מבלי להזכיר אתיקה ומוסר.) אלו המזוהים עם התנועה הקונסרבטיבית, שמגיעים לתפילות וכד', מן הראוי שתוענק להם הכרה במידה מסוימת של אמונה אפילו אם חסר קיום המצוות במלואם. לדוגמה: אני בעלת השכלה מדעית (תואר ראשון בהוראת מדעים ובוטניקה, תואר שני בפיזיולוגיה, דוקטורט בהיסטוריה של מדע וטכנולוגיה), אך לדרגת שמירת קיום המצוות שלי אין כל קשר ל-"שכל ישר". זה יותר עניין של המסע הרוחני שלי; יש מצוות שאני "מוכנה" להן, אחרות לא מדברןת אלי. שמעתי יהודים אורתודוקסים שומרי מצוות אדוקים מדברים על "סולם קיום המצוות", והם מעודדים אנשים להתחיל לטפס אפילו אם כרגע אין בכוונתם להגיע "לראש הסולם". אני שומרת על כשרות ושבת רק במתינות, ואף-על-פי-כן במהלך העשור האחרון ויותר אני נחשבת כאחת מבין החברים ה-"דתיים" וה-"רוחניים" ביותר בקהילות שלהן השתייכתי. אני מתנחמת ברשות שניתנת בליל כל נדרי, שמותר להתפלל עם עבריינים – כי מי עוד יש? (בהקשר אחר, הייתי גם חולק על הקשר בין 'מדע' ו-'שכל ישר'.)

אני מעיר:

בעניין הבחנתה של בילה בין 'הכשרה' ו-'שכל ישר' אנא ראו גם משנתנו!

שיעור זה הוכן לשיגור לפני שבוע. למרבה הצער קרתה לי תאונה בבית והתאשפזתי בבית חולים לשם ניתוח דחוף עבור כף רגל שבורה. כעת חזרתי הביתה, אבל במשך החודשַיים הבאים אצטרך ללמוד איך לחיות את חיי בכיסא גלגלים ואיך לקרטע על רגל אחת באמצעות הליכון. לכן, אני מתנצל מראש אם במשך שני החודשים הבאים השיעורים יגיעו אליכם שלא בתדירות שהייתי רוצה. אעשה כמיטב יכולתי.