avot-h214

טז:
גמטריות: זהו מושג שמשמש לציין את התהליך שבו משתמשים באותיות האלפבית העברי לציון מספרים. כל אות באלפבית העברי מציינת לא רק פונמה אלא גם ערך מספרי. (בעוד שברור שמקור שם המושג 'גמטריה' הוא מהיוונית לגיאומטריה, איננו נושא את המובן הזה בחשיבה היהודית.) לעתים קרובות החכמים השתמשו ב-'גמטריה' כדי לפרש את המקרא. השימוש ב-'גמטריה' במדרש התורה היה כמעט לחלוטין במדרש האגדה; כמעט ולא השתמשו בה למדרש הלכה – וזה, ללא ספק, מורה על כך שהחכמים היו מודעים לכך שהשיטה היא התעסקות אינטלקטואלית מהנה, אך בקושי מתאימה ככלי לקביעת הלכה.

יז:
דוגמה אחת תספיק כדי להציג את חוסר ההגיון אליו יכול להוביל השימוש בגמטריה במדרש התורה. בסיפור ידוע בספר בראשית אנו קוראים כיצד נשבה אחיינו אל אברהם אבינו במלחמה. ואז אנו קוראים [בראשית יד יד-טו] כך:

בגמרא [נדרים ל"ב ע"א] רבי אמי בר אבא מנסה להעצים את גדולת הנס. הוא טוען שרק שני אנשים הביסו את האויב! שני האנשים האלו היו אברהם ועבדו אליעזר. כיצד אנו יודעים זאת? מפני שאליעזר בגמטריה שווה 318!

יח:
חישובי תקופות ודאי היו עבור חלק מהחכמים דרך מהנה לאמן את מוחם; וכן גם המשחק בגמטריה. אבל נראה לי שבמשנתנו רבי אליעזר בן חסמא נוזף באלו שמבלים זמן רב מדי במשחקים מעין אלו. הפעילויות השכלתניות האלו הן רק 'פרפראות' (קינוח) לסעודה ההלכתית. עיקר הסעודה היא ההלכה, והחכמים היו משתמשים בזמנם באופן הרבה יותר טוב כאשר הם מחפשים דרכים הלכתיות להקל על מצוקתן ההלכתית של נשותינו מאשר במשחקי חישובים אסטרונומים ומספריים.

ובזה סיימנו את לימוד פרק ג של מסכת אבות.

ב-אבות 211 ציטטתי את התיאור במשנה כיצד רבן שמעון בן גמליאל הצליח להוריד את מחירי העופות כדי לעזור לנשים שעלו לירושלים. התיאור הזה הביא לשליחת ההודעות הבאות:

אד פרנקל כותב:

בשבילי, סוג הגישה שחולל רבן שמעון בן גמליאל בעניין מחיר הקורבנות היא ממש עצם רוחה של היהדות הקונסרבטיבית. זהו ניסיון נלהב ליצור הרמוניה בין המציאות שלנו כעת ובין דרישות התורה וההלכה, כפי שהגיעה לידינו. רשב"ג לא פסק דבר שנוגד את ההלכה או את רוח ההלכה. מה שהוא כן עשה זה למצוא דרך לעשות את קיום המצוות יותר תכליתי ויותר אפשרי מבחינה כלכלית. אני מאמין שזה דומה לגישה בה השתמשו חכמנו כדי לגנות התרברבות בלווית המת, והילל והמצאת הפרוזבול, וההסכמה שמעולם לא היה בן סורר ומורה. הלוואי וצעדים דומים היו יכולים להיעשות כיום, בעיקר בצפון אמריקה, שיאפשרו לבני אדם לגור קרוב יותר לבתי כנסת וללא נהיגה, לשמור על כשרות מבלי להתרושש, ולחיות חיים יהודיים מלאים בכלל, שאפשריים יותר מבחינה כלכלית וקלים יותר להשגה.

ג'וש גרינפילד כותב:

אני חושב שזה לא הוגן להאשים אנשי עסקים חסרי מצפון כגורמים למחירים הגבוהים של יונים ותורים בזמן החגים – מחירים בשוק החופשי נקבעים על פי היצע וביקוש, והמוכרים אינם יכולים תמיד לקבוע מחירים באופן עצמאי בשוק החופשי. כלכלה בסיסית אומרת לנו שלהיצע מסוים של סחורה, המחירים עולים כאשר הביקוש גדל, כפי שהיינו מצפים שיקרה במהלך עונת החגים כאשר הרבה יותר קונים מהרגיל מעונינים בקניית עופות בירושלים. כשפסק כפי שפסק, רבן שמעון בן גמליאל פשוט גרם לביקוש לצנוח ולהיצע קבוע, זאת אומרת שהמחירים היו צריכים לרדת כדי שהשוק יחזור לאיזון. הכיול הזה קורה באמצאות ההתנהגות הטבעית של מערכת השווקים, לא בגלל שרבן שמעון בן גמליאל בייש אנשי עסקים חסרי מצפון. בצורה אידיאלית, יותר מוכרי עופות כרגיל היו מקימים חניות בירושלים לפני כל חג, ולהיצע המוגבר היה גורם מאזן שמוריד את המחירים (למרות שיתכן שזה לא היה מספיק כדי לנטרל לחלוטין את עלית המחירים שבאו בעקבות העליה בביקוש).