avot-h213

יב:
תקופות: ההתייחסות כאן היא לקביעה מתי כל אחת מארבע עונות השנה מתחילה. בלשון החכמים המלה 'תקופה' משמשת לציין את ימי השווי בסתיו ובאביב, כשהיום והלילה שווים באורכם, ואת היפו-החורף והיפו-הקיץ, כשהימים ארוכים ביותר וקצרים ביותר. חז"ל קוראים לתקופות האלה: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת. בלוח הגרגוריאני שכעת נמצא בשימוש כללי תקופות תמוז וטבת חלות ב-21 ביוני וב-21 בדצמבר. אלו הזמנים בהם השמש ניראת כנמצאת במרחק הגדול ביותר מקו המשווה של כדור הארץ. תקופות ניסן ותשרי חלות ב-21 במרץ וב-21 בספטמבר. אלו הזמנים בהם היום והלילה למעשה שווים באורכם.

יג:
בימי קדם תקופת ניסן היתה אחת מהגורמים שקובעים עבור החכמים מתי עליהם להחליט אם השנה היא שנה רגילה או שנה מעוברת – שבה מוסיפים חודש שלם לשנת הירח. (הלוח הקבוע שבו משתמשים היום הוצג על ידי הלל השני, נשיא הסנהדרין, בערך בשנת 359 לספירה. לפרטים (באנגלית) ראו מסכת ראש השנה שלמדנו לפני 6 שנים.) וזאת כדי לוודא שחג הפסח תמיד יחול על או אחרי יום תקופת ניסן, מפני שהתורה [שמות יג ד, כג טו, לד יח, דברים טז א] קובעת שהחג הזה חייב תמיד לחול כאשר בארץ ישראל עת האביב. עד היום זהו גורם שקובע את התאריך של חג הפסחא של הכנסיה הנוצרית.

יד:
הגמרא [סנהדרין י"א ע"ב] שמרה עבורנו דוגמה ל-'פסק-דין נשיאותי' שכזה בזמן שבית המקדש היה קיים:

ובעברית:

טו:
השיטה המסורתית לקביעת התקופות מיוחסת לאמורא הבבלי שמואל. כיום כל הרבנים יודעים ששיטתו אינה מדויקת, אבל עדיין משתמשים בה לצורכי פולחן מפני שכבר אין לכך כל חשיבות קלנדרית. למעשה, למיטב זכרוני, כיום היא משמשת רק במנהג המוזר שמתקיים רק בתפוצות שם המלים של אחת מברכות העמידה משתנות מעט מאוד ב-5 בדצמבר! זה קורה בגלל הכוונה המקורית: מי שחי בתפוצות יבקש גשמי ברכה החל מ-60 יום אחרי תקופת תשרי. היום זה צריך לחול ב-20 בנובמבר, אבל מאחר וכל זה מבוסס על הלוח הג'וליאני הישן כיום יש איחור של 15 ימים.

המשך יבוא.

ב-אבות 210 אמנון רונאל כתב על היחס שבין 'יראה' ו-'חכמה'. יעקב חיניץ שלח אלי הערה שקשורה לנושא:

שוב יש לנו הוכחה לאפשרות של טעויות בפתגמים. מפני שהאמת מורכבת והפתגם על פי רוב פשטני, לא מדויק או ההפך הגמור לאמת, שיכולה להיעטף בפתגם אחר. כאן, אנו אומרים: בורות יוצרת פחד. ההפך, בורות יוצרת שאננות, כמו בהתחממות כדור הארץ, באיידס (לפני שהתגלה הקשר למין), עישון (לפני שיצא הדו"ח של משרד הבריאות). דוגמה נוספת: בורות היא אושר עילאי, אותו סותר פתגם אחר: ידע הוא כוח. אלא אם כן נניח שאושר וכוח הם בעצמם הפכים.