avot-h212
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
השיעור היום מוקדש בהערכה מירבית לכל המשתתפים בשיעורים של
בית המדרש הווירטואלי שגרים בקהילות הצפוניות של מדינת ישראל –
להם, לבני משפחותיהם ולשכניהם, ולכל אלה שמגינים עליהם.
מסכת אבות, פרק ג', משנה כ' (חזרה):
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר: קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרִיאוֹת – פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:
הסברים (המשך):
ט:
פתחי נידה: אין צורך להסביר כיצד הסעיף הזה קשור לנשים! התורה [ויקרא יח יט] מאוד ברורה בעניין זה:
וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
החכמים תיחמו את משך "נידת טמאתה" של האשה על-ידי אקסטרפולציה מפסוק אחר בתורה [ויקרא יב א-ב]:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה … וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
וכך, מבלי להיכנס לפרטים, אשה נחשבת כנידה מהרגע שהיא מתחילה לדמם מהרחם ועד שיעברו שבעה ימים מיום הפסקת הדימום. היא לא נחשבת לטהורה לאחר "נידת טמאתה" עד שהיא טובלת במקווה.
י:
הדימום שמגדיר את הנידה הוא חלק מהמנגנון הטבעי של הכנת הרחם להתעברות מחדש אחרי שביצית לא הופרתה. ולכן רק דימום שמקורו ברחם עצמו גורם לאישה להיות נידה. במהלך כל התקופה של " טמאתה" האישה מכונה 'נידה', כשהכוונה ביסודו של דבר לציין שיחסי מין עם גבר אסורים.
יא:
בימי קדם נראה שהנשים הקפידו מאוד בעניין זה. בגמרא [נדה ס"ו ע"א] מציינים:
אמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.
היה מנהג לנשים שראו דימום בזמן שלא ציפו לו להראות את הבגד לחכם כדי שיוכל להחליט האם הדם מהרחם אם לאו. ברור שאם הדימום אינו מהרחם האישה לא נחשבת לנידה והיא מותרת לבעלה. בודאי שזו הסיבה שרבי אליעזר חסמא מחשיב את תפקידו של החכם להתיר נשים לבעליהן כ-'גופי הלכות' ממש.
המשך יבוא.
שאלות ותשובות:
ב-אבות 209 כתבתי: האדם המודרני החושב … לעולם לא יוכל להיות אמיתי בקיום המצוות … אם זה שולל את מה ששכלו הישר אומר לו.
יהודה וויזן כותב:
זה מעלה שאלה, כיצד אמונה/שמירת המצוות וגישה מדעית (שידועה גם כשכל ישר) חיות בדו-קיום? אני חושב שלא בנוח. זו יכולה להיות סיבה אחת לאי קיום המצוות המתפשט ברוב הגדול של בעלי-בתים בתנועה הקונסרבטיבית. הבעיה ברורה, אך מה הפתרון?
אני משיב:
אני מאמין שטפלנו בנושא החשוב הזה בפרושנו למשניות טו-יט בפרק זה [אבות 195 והלאה]. ואולם, כפי שכתבתי ליהודה בתשובה קודמת לשאלה דומה: הנושא הזה 'אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם' [איוב יא ט], ואיני יכול לעסוק בו כראוי במסגרת מצומצמת של 'שאלות ותשובות'. אני מקווה שנתתי כמה רמזים למחשבה בעתיד.
ב-אבות 210 כתבתי: אמנון מדבר על פחד מהלא נודע וממה שאי אפשר לדעת; רבי אלעזר בן עזריה מדבר על יראת שמים או יראת חטא.
מאיר סטון כותב:
למדתי בספרו של הרב יוסף טלושקין Jewish Literacy שיראת שמים שונה מכל שאחר הפחדים. בכל שאר הפחדים האדם נוטה לברוח ממה שהוא מפחד ממנו. אבל כאשר אתה ירא שמים אתה [רץ] לקראתו.
אני משיב:
אני מאוד רוצה לחשוב שזו אבחנה נכונה.
עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור
זאת הכתובת לשאלות, הערות, הארות, ובקשות. אם המסר שלך יופיע באחד מהשיעורים הוא יופיע תחת שמך;
אחרת נא לכתוב במסר שלך באופן ברור "לא לפירסום".
בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי.
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.
עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-<טופס תרומה
לתנועה המסורתית.