avot-h210

א:
במסמכים שבהם פירושו של רמב"ם למשנה בכתב ידו כל המשנה הנוכחית חסרה. איני מתכוון לכך שהוא בחר שלא לפרשה: כוונתי שאפילו המלים של המשנה עצמה אינן מופיעות. אך מאחר וגם הפסוק שמסיים את המשנה הקודמת חסר חושדני שייתכן והדף ניזוק. אולי החומר הזה היה בתחתית עמוד שנקרע. ברור שאיני יכול לאמת את המחשבה הזו ממקור ראשון. (טקסטים מאוחרים יותר של הפירוש מביאים את המשנה הזו עם פירוש סתמי שאינו אומר דבר.)

ב:
רבי אליעזר בן חסמא הוא תנא שחי לקראת סוף המאה הראשונה לספירה ובמחצית הראשונה של המאה השניה. נאמר לנו שהוא למד אצל רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. הוא מוזכר כמה פעמים במשנה וגם כמה הארות במדרש התורה מיוחסות לו במדרשים.

ג:
המשנה הקצרה והתמציתית שמיוחסת לו כאן חידתית למדי למי שלא הוכנס בסוד העניינים. אולם, כאשר המונחים בהם משתמש רבי אליעזר מוסברים תורתו מובנת (מה גם שיתכן ויש לה מובן נוסף עמוק יותר).

ד:
קִנִּים: איזה מונח מסקרן! זה שמה של מסכת סתומה למדי במשנה. התורה כוללת כמה דרגות של קורבנות, במיוחד בהתייחס ליכולת הכלכלית של האדם שמביא את הקורבן כאשר מדובר בקורבן נדבה. הקורבן היקר ביותר בא מהבקר (פר וכו'); אחרי-כן באים הבהמות מהצאן (כבשים, עזים); אחריהם באים העופות (יונים למיניהם וכו'); ואחרון בא קורבן מהצומח (סולת ודגנים). אבל, כמובן, ישנם קורבנות חובה שהיה צריך להביא מהעופות ומהצומח כמו גם מהבקר והצאן. ההבדל המעשי העיקרי בין קורבנות מהעוף ושאר המקורות לקורבנות (חוץ מההיבט הכלכלי) היה העובדה שקשה לטפל בעופות. את החיות הגדולות יותר אפשר לקשור, אך עופות נוטות לעוף! לכן מסכת קנים עוסקת בעיקר בבעיות ההלכתיות הכרוכות במצבים כגון: מה קורה אם ציפור שיועדה לקורבן מצליחה להימלט? מה קורה אם שמים שתי ציפורים בכלוב אחד אך עם יעוד לקורבנות שונים וכאשר הרגע מגיע אינני מסוגל לומר איזה מהם יועד לאיזה קורבן?

המשך יבוא.

ב-משנה י"ח קראנו: אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה.

אמנון רונאל כותב:

לדעתי, אדם פוחד בעיקר מהלא-מובן והלא-ידוע. כבר שכחתי מי אמר (ליבוביץ?) שככל שהוא מוסיף ידע, הוא רואה עד כמה הוא לא יודע. לפי זה – אם אין חכמה אז יש יראה, מהנסתר והלא-ידוע, מעבר לגבולות החוכמה. גם ההיפך תקף: אנשים נרתעים מלחקור ולעסוק בתחומים של טאבו ויראה: "ובמופלא ממך אל תחקור". לפי זה – אם יש יראה אז אין חוכמה.

אני משיב:

מה שאמנון כותב מאוד מעניין. ואולם, לרוע המזל, אינו מתקשר עם מה שרבי אלעזר בן עזריה אומר במשנה. זה בגלל ששניהם מדברים על שני סוגים שונים של יראה. אמנון מדבר על פחד מהלא נודע וממה שאי אפשר לדעת; רבי אלעזר בן עזריה מדבר על יראת שמים או יראת חטא. אמנון מלמדנו שפחד מוליד בורות ובורות מולידה פחד (וזו אמת). רבי אלעזר בן עזריה מלמדנו שחכמה יוצרת יראת שמים או יראת חטא ושבמקום שבו נעדרות יראת שמים או יראת חטא יש מקום לבורות (וזו אמת).