avot-h202

השיעור היום מוקדש ע"י רוברט ברייטמן לזכרו של אביו,
אירווינג ברייטמן, יצחק בן צבי ז"ל.
יום האזכרה היום ט' בסיון.

יב:
כבר ביססנו שביהדות האלוהים לחלוטין אינו גשמי ושהבורא לגמרי נפרד מבריאתו. רק צעד קטן מוביל מהנחות היסוד האלה להבנה של תכונות האל. והמירב שנוכל לומר בעניין זה הוא שכל המאפיינים שמיוחסים לקב"ה קיימים רק בדמיוננו. הקב"ה כל כך שונה באופן מהותי מבני האדם שכל דבר שאנו יכולים לומר עליו מהווה האנשה גרידא – דהיינו יחוס לדבר מה שאינו אנושי תכונות אנושיות והתנהגות אנושית. הקב"ה אינו טוב: אנו מאמינים שהקב"ה מתנהג באופן כזה שבין בני האדם הוא מתואר כטוב; הקב"ה אינו חכם: אנו מאמינים שהקב"ה פועל בדרך שבין בני האדם מפגינה חוכמה. והרשימה אינסופית.

יג:
אפילו המקרא – ובמיוחד המקרא – משתמש בדרך קבע בהאנשה, מפני שהדרך האחרת היחידה לתיאור הקב"ה היא על דרך שתיקה מוחלטת. נמצאנו למדים שכל דבר שנאמר במקרא על הקב"ה או מיוחס לו זה 'רק כדי לתת מושג'. כשהנביא [ישעיה נה ח-ט] בא לתאר את חכמתו של הקב"ה כל שביכולתו לעשות הוא לגמגם ולמלמל:

מאחר וכך המקרה לא יכולה להיות סתירה אמיתית בין כל-ידיעתו של הקב"ה ובין בחירתם החופשית של בני האדם. זאת מפני שאנו מיחסים לקב"ה ידע שבדרך כלשהו דומה להליך המחשבה האנושי, אך, למעשה, הוא שונה לגמרי.

יד:
האלוהים אינו משתנה, הוא נשאר אותו הדבר לעולמי עולמים. התורה [דברים לב מ-מא] מלמדת אותנו שהקב"ה אומר:

אך בני האדם נמצאים במצב של שינוי תמידי. בכל פעם שאנו לומדים משהו חדש, בכל פעם שאנו חושבים מחשבה – אנו משתנים. כך שחשיבתו של הקב"ה והחשיבה שלנו לא יכולות להיות זהות. במורה נבוכים [ח"א פס"ח] רמב"ם מציג זאת כך (תרגומו של אבן-טיבון):

כדי לפשט את העניין עד כמה שניתן: הקב"ה הוא מחשבה טהורה שחושבת את עצמה באינסופיות. הקב"ה הוא החושב, הוא החשיבה והוא עצם המחשבה.

המשך יבוא.

באבות 199 הזכרתי שרמב"ם היה חרד מאוד שמורה נבוכים שלו יפורש או יתורגם. זה הביא את ג'ים פלדמן לכתוב:

ההערה שלך כאן מרתקת. למרות שערבית היתה אחת משפות האם של רמב"ם, העברית שלו היתה אלגנטית. למה בחר רמב"ם לכתוב את מורה נבוכים בערבית? אפשר לתהות על בחירת איזו שפה להשתמש לכתיבת סיפור. ג'וסף קונרד כתב בשפתו השלישית, אנגלית, בהשפעה נפלאה. אלי וויזל כותב בצרפתית (שפתו השלישית אחרי יידיש ורומנית) ולאחר מכן, יחד עם אשתו, הוא מתרגם את המקור לאנגלית, אך אם יצא לכם לשמוע אותו מדבר, האנגלית שלו מרתקת. האם השתמש משה בן מימון בשפה שבה הרגיש הכי נח? או האם הוא חשב שרוב קוראיו יקראו ערבית? או האם הוא העביר מסר מסוים בבחירת השפה?

אני משיב:

לכאורה, מורה נבוכים הוא מכתב פרטי (!) לתלמידו יוסף בן שמעון. אין ספק שהשיעורים שלמדו יחד היו בערבית דרך קבע, כך שרק טבעי הוא לכתוב את מורה נבוכים בערבית. ואולם, במהלך כל מורה נבוכים רמב"ם דואג מאוד 'להסביר' מושגים מקראיים. הוא מציג את המושגים המקראיים האלו בצורות שונות – על פי רוב בצורה עברית כלשהי – כך שאז יוכל להסבירם בערבית.לא היה כל כך קל לעשות זאת אילו הוא כתב בעברית, מה גם שהוא היה אז צריך לחשוף כמה מחשבות שהוא העדיף שלא לחשוף אותן במפורש, אלא שיבין אותן רק הקורא שהוא רצה שיבין אותן.