avot-h201

ח:
אחרי שביססנו את הבנתנו לגבי הבחירה החופשית של בני האדם עלינו כעת להפנות את תשומת הלב לידע של הקב"ה ולידיעתו.

ט:
לכל הדתות הקדומות שהאמינו בריבוי אלים היה לפחות דבר אחד משותף: הם דמיינו את האלים שלהם בדמות אדם. האלים והאלות היו בני אדם 'מועצמים' פשוטו כמשמעו – 'אדם מצוייר כענק'. במובן מסוים אלים אלה ממש אינם שונים מיצירות מודרניות דוגמת סופרמן: מבחוץ הם נראים כבני אדם אבל הם בעלי כוחות מהסוג שאין בני האדם יכולים לשאוף אליהם. הדימוי הזה של אלים במושגים אנושיים הודגש כאשר הנצרות כבשה את העולם המערבי ואת האגן האיגאי. לא רק שהאל היה דומה לבני אנוש אלא באופן מסתורי האל אפילו היה לבן-אנוש ילוד אישה!

י:
כל זה נשלל על ידי היהדות המסורתית תכלית השלילה. למטרות דתיות היהדות השתמשה – וממשיכה להשתמש – בהַאֲנָשָה כדי לעזור למתפלל ליצור ביתר קלות קשר רגשי עם הקב"ה. הקב"ה מתואר כ-"אבינו" וכ-"מלכנו", מושגים שבודאי יוצרים תמונה מנטלית של צורת אדם (ואולי גם אפיונים אנושיים). אבל ההשקפה היהודית תמיד הדגישה שדימויים מעין אלו הם רק האנשה: הן אינן 'הדבר האמיתי'. דנתי בנושא הזה באריכות במאמר שכתבתי (באנגלית) על "אלוהים". אם אתם מעונינים להמשיך עוד עם הגותי בעניין הזה אנא פנו לכאן.

יא:
עבור היהדות האלוהים אינו אנושי בכל צורה או מובן. המושג של אלוהים ביהדות הוא של ישות שלחלוטין אינה גשמית – הבורא שאינו חלק מבריאתו, אלא שקיים מחוץ ומעבר ליקום הפיזי שאנו מכירים ויכולים לחקור. את האלוהים אי-אפשר לראות – מלבד בעיני מחשבתנו בעזרת השימוש בדמיוננו. התורה [דברים ד טו-יט] מדגישה את הנקודה הזו:

במלים אחרות, להקב"ה אין צורה שאפשר לראות באופן פיזי או שבני האדם יכולים להעריך. אנו חולקים את התכונות האלוהיות של הגות ויכולת חשיבה אך אין אנו חולקים תכונות פיזיות בשום צורה ואופן.

המשך יבוא.

באבות 200 הבאתי לתשומת לבכם את דאגתו של דוד לוברון בעניין הוראתו של רמב"ם בעניין האדם וצלם אלוהים. במידה רבה אד פרנקל שותף לדאגתו של דוד:

משהו קרה לאחרונה בחיי שהעיר בי ספק כשאנו שוקלים את הפרוש של מה הכוונה: להיברא בצלם אלוהים. אני נפגש עם קבוצה של אנשים שעובדים עם אנשים בעלי מוגבלויות התפתחותיות חמורות. אם האנשים הללו עדיין בעלי יכולת חשיבה, קשה לדמיין זאת. ולמרות זאת, אין ספק שהאנשים האלו , חלקם כמעט צמחים, הם בני אדם בצורכיהם. אולי היה זמן בו היו להם אותן היכולות כמו שאר בני מיננו. ואולם, כעת זה מבלבל, מפני שצריך לשאול, איזו השתקפות של האלוהים היא זו שנותרה בהם?

אני משיב:

אני מאמין שעניתי לתהיותיו של אֶד בתשובתי לדוד באבות 200. הרשו לי רק להוסיף שזוהי תוצאה בלתי נמנעת מהיותנו גשמיים: שאנו נתונים ל-'בלאי' מחליש. לפעמים הוא מופיע כמחלה אנושה, לפעמים רק כהזדקנות; אך בשלב כלשהו בחיים של כל אדם ואדם ההיבטים הפיזיים של קיומנו הם הגורם למותנו. אני חושב שהמחשבה הזו היא בבסיסה של התגובה ששלח אלי ג'ים פלדמן. הוא שלח אותה כטיעון-נגד לזו של דוד לוברון:

הדימוי במקרא הוא נפלא בפיוטיותו. אני חושב שעדיף לבחון אותו מאשר להסביר אותו. אבל מי יכול להתכחש לכך שאלו שסובלים מאלצהיימר מתקדם אכן איבדו את אנושיותם לפני מותם? רמב"ם צדק.

עקב חג השבועות השיעור הבא בסידרה זו יהיה אי"ה ביום ב', 5 ביוני. חג שמח לכולם.