דף הביתשיעוריםAvot

avot-h197

נושא: Avot

Bet Midrash Virtuali

בית המדרש הוירטואלי

של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל


מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו (חזרה):

הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם [אלהים]; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם [לאלהים]; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ":

הסברים (המשך):

ח:
לא נראה שיש סיבה לפקפק בכך שרבי עקיבא (במשנתנו) ורמב"ם (בחיבורו מורה נבוכים) מבינים בעיקרו של דבר את הרעיון שהאדם נברא בצלם אלוהים באופן דומה. בני אנוש 'דומים' לקב"ה בכך שאנו – כל המין האנושי – בעלי יכולת שכלתנית נעלה. זהו סימן של חיבה מיוחדת לאדם שניתנה לו תבונה נעלה שהרי האדם היה יכול להיות כמו שאר בעלי החיים. אך רבי עקיבא לוקח את הרעיון צעד נוסף קדימה: לא רק שלבני אדם יש תבונה נעלה אלא שהם גם מודעים לכך שהם בעלי תבונה יתרה. רבי עקיבא רואה במודעות הזו סימן לחיבה יתרה. לא רק שהקב"ה חלק עם האנושות יכולת שכלתנית, אלא שיש לנו גם ידיעה אובייקטיבית על יכולתנו השכלתנית, ואנחנו אפילו מסוגלים למדוד אותה ולכמת אותה: מנת המשכל (IQ) הידועה (או הידועה לשמצה).

ט:
רבי עקיבא רואה בעם ישראל כמי שזכו לקשר מיוחד עם הקב"ה. הוא מצטט מדברים יד א –

בָּנִים אַתֶּם לָה' אֱלֹהֵיכֶם.

אולי יעזור לנו אם נבהיר את ההצהרה הזו בכך שנאזכר גם את הפסוק הבא אחריו:

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

ישראל הוא העם שהקב"ה בחר בו כדי למלא מטרה; ישראל הוא אומה מקודשת למשימה מסוימת. בחומש שמות יט ו' –

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ:

הנביא חוזר על הרעיון ומרחיב אותו בישעיה מב ו ובישעיה מט ו –

אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ:

י:
לא רק שעם ישראל נבחר על ידי הקב"ה למלא את המשימה של הבאת ידיעת האלוהים לשאר האנושות על ידי מתן דוגמה, שלכשעצמו זהו בהחלט סימן לחיבה; אלא, טוען רבי עקיבא, החיבה הזו מועצמת על ידי העובדה שהקב"ה הודיע לישראל על בחירה זו.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

באבות 194 פגשנו את הוראתו של רבי עקיבא ש-סיג לחכמה שתיקה. יעקב חיניץ כותב (עם עריכה קלה):

אחת השורות בוידוי "על חטא" היא "על חטא שחטאנו לפניך בטיפשות פה". אני מציע שה-"על חטא" הזה הוא עבור רבנים, כפי שאחר מדודניי אהב לומר: בדרך כלל רבנים מדברים בדרך כלל. כשמישהו מדבר כל כך הרבה, הסבירות שיאמר משהו טיפשי גדל. מצד שני שתיקה יכולה לכאוב, ואפילו להיות חסרת נימוס. כשהייתי ילד הייתי בישן ולא דברתי לאנשים. אפילו הטלפון הפחיד אותי. אבי ז"ל רצה להפוך אותי ליותר חברתי, אז הוא אמר שעלי לומר 'שלום עליכם' כשאני פוגש אנשים. גמרה החלטה בלבי להיות ילד טוב. יצאנו לטיילת בחוף Rockaway שם בילינו בקיץ. מולנו בא חבר של אבי. אזרתי אומץ, הושטתי את ידי, ואמרתי בקול רם: שלום עליכם!. אבי אמר (ביידיש), "בתשעה באב אין אומרים 'שלום עליכם!'" לדבר או לא לדבר, זו השאלה.

אני משיב:

אני מניח שחכמה אמיתית טמונה בידיעה מתי לדבר ומתי לא לדבר. חז"ל בהחלט תמכו באיפוק בקשר עם דיבור. ידועה מאוד אמרתם [מגילה י"ח ע"א]: מלה בסלע, משתוקה בתרי – אם מלה עולה סלע אחד שתיקה עולה שני סלעים.



דילוג לתוכן