avot-h196

בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו (חזרה):
הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם [אלהים]; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם [לאלהים]; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה; חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ":
הסברים (המשך):
ד:
מכל חכמי ישראל בימי הביניים היה זה רמב"ם ללא ספק שנלחם המלחמה העיקשת ביותר נגד 'האנשה' של האלוהות. כמובן, הוא מעניק לרעיון שהאל נטול כל גשמיות כלל ועיקר את מקומו המכובד בפרק הראשון של חיבורו הגדול בהלכה, משנה תורה [הלכות יסודי התורה פ"א ה"ז-ח]:
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם… הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה…
ה:
אך המקום שבו רמב"ם מרחיב ביותר את הדיבור על רעיון היעדר גשמיות אצל האלוהים הוא בחיבורו הפילוסופי הגדול 'מורה נבוכים'. אומנם כן, בחיבור ההוא הוא טוען שכל השגה של האלוהים שאינה נטולה גשמיות לחלוטין היא בעצם עבודה זרה. הנושא כל כך חשוב עבורו שהוא מקדיש לו את הפרק הראשון בספרו. חלק א' של מורה נבוכים מתעסק בבירור מילים וביטויים שמופיעים במקרא (בעיקר בתורה) שאולי ניתן להבין מהם שהאל בעל גשמיות – ביטויים כגון "ויאמר אלוהים", "וירד אלוהים" וכיוצא באלו. הביטוי הראשון ממש שאותו רמב"ם מפרש בספרו הוא שהאדם נברא 'בצלם אלוהים'.
ו:
[מורה נבוכים ח"א פ"א]:
כבר חשבו בני אדם כי 'צלם' בלשון העברית יורה על תמונת הדבר ותוארו, והביא זה אל הגשמה גמורה, לאומרו, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – וחשבו שהאלוה על צורת אדם – רצוני לומר, תמונתו ותארו – והתחייבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם, אם יפרדו מזאת האמונה, יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוה נעדר, אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד, כמותם בתמונה ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר, לפי סברתם, והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר – זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחוק האלוה: אמנם מה שצריך שיאמר בהרחקת הגשמות והעמיד האחדות האמיתית – אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות – הנה תדע המופת על כל זה המאמר אבל הערתנו הנה, הזה הפרק, היא – לבאר ענין 'צלם' ו'דמות': ואומר, כי הצורה המפורסמת אצל ההמון – אשר היא תמונת הדבר ותוארו – שְמָהּ המיוחד בה בלשון העברי, 'תואר'… אמנם 'צלם' הוא נופל על הצורה הטבעית – רצוני לומר, על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא, והוא אמיתתו, מאשר הוא הנמצא ההוא – אשר הענין ההוא באדם הוא – אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו, "בצלם אלוהים ברא אותו"… ויהיה הנרצה באמרו, 'נעשה אדם בצלמנו' – הצורה המינית, אשר היא ההשגה השכלית, לא התמונה והתואר…
ז:
רמב"ם אומר שנכון שאין דמיון גשמי בין האדם לאלוהות, אך יש דמיון בשכל. כמובן, יכולתה השכלית של האנושות אינה אפילו מתקרבת לשכל האלוהי, אך לאדם ולאלוהים יש במשותף יכולת שכלית. יטען הטוען שיונקים עליונים מלבד האדם גם להם יש יכולת שכלית; אך יכולתו השכלית של -נגיד – שימפנזה הינה פחותה בהרבה מזו של האדם. הוכח שניתן לאלף שימפנזה לזהות אותיות ותמונות. אך זו תוצאה של אילוף. אנחנו מלמדים (מאלפים) ילדי אנוש גם לזהות אותיות ותמונות באותו האופן. יכולת שכלית נעלה מתגלית בו ביום שהילד משתמש באותיות הללו כדי ליצור מילים ומשפטים שאותם אף אחד לא לימד אותו.
המשך יבוא.
הודעה:
בושתי ונכלמתי. לפני שנה כמעט התחלתי להוסיף אחרי שיעורים אלה קישורית לדף ההתרמה של הקרן ליהדות מסורתית בניו יורק. תקוותי היתה שאם מישהו נהנה משיעור זה או אחר הם יתרמו תרומה לתנועה המסורתית. עד לפני יומיים חשבתי שהחידוש הזה היה כישלון מוחלט, שהרי לא קיבלתי הודעה כלשהי שנתרמו תרומות. פתאום עלה בדעתי שייתכן שתרמו תרומות ולא הודיעו לי על כך. אם כן רק לפני יומיים גיליתי שבמשך כל החודשים הללו עשרות רבות של משתתפים תרמו תרומות! אף אחד לא חשב ליידעני. אני אסיר תודה לכל מי שתרם באופן הזה. למרבה הצער שלי (ולמרבה שמחתה של התנועה המסורתית) יש כעת יותר מדי תורמים שאוכל להודות לכל אחד באופו אישי. אני מבקש מכולם לקבל ממני תודה מקרב לב.