avot-h193

יב:

נדרים סיג לפרישות: בניגוד למה שנהוג לחשוב חז"ל הביעו מורת רוח מפרישות משתוללת. מאחר ולעתים קרובות ברגעי רגש בני אדם נודרים נדרים בהם הם נודרים 'לוותר' על דבר זה או אחר, החכמים דאגו שזה לא יגיע לקיצוניות. החוקים וההלכות שסובבים את קבלת הנדרים על עצמנו ישמשו להגביל את האפשרויות, ואפילו אם כל השאר נכשל, לסייע לביטולם היכן שאפשר.

יג:
הדוגמה הברורה ביותר של נדר הימנעות היא של הנזיר. התורה מביאה את הפרטים הבסיסיים [במדבר ו א-ו]:

בכל תרבות יש בני אדם שמרגישים שעליהם למנוע מעצמם חלק מהדברים הטובים בחיים: רכוש, חברה, מין וכדומה. נזירות נוצרית של ימי הביניים היא דוגמה טובה, שבה בני אדם נדרו נדרים של 'דלות, צניעות וציות'- במילים אחרות, הם נשבעו לשלול מעצמם רכוש פרטי, יחסי מין ושיפוט עצמי.

יד:
ואולם, בהתניה של התורה אנו מוצאים שההגבלות כבר 'מובנות' בפנים. הנזיר רשאי למנוע מעצמו רק שלושה דברים (צריכת אלכוהול, גזיזת השיער ומגע עם המת) ורק לתקופת זמן מוגבלת. כשהזמן נגמר הנדר נשלם. התורה [במדבר ו יג-יח] מנחה כך:

שהרי הנדרים נשלמו. מעניין ביותר שבמקום אחר באותו הפרק [במדבר ו י"א] אנו קוראים שהכהן מקריב קרבן של הנזיר

טו:
אולי הטיעון המשכנע ביותר נגד התנהגות כזו מובאת על ידי רמב"ם בחיבורו הגדול משנה תורה [הלכות דעות פ"ג ה"א], שם הוא אומר:

המשך יבוא.

באבות 191 הזכרנו דין 'עין תחת עין'. יעקב חיניץ כותב (הערותיי מצוינות בתוך הטקסט):

בעוד שברוב הטקסטים על עין תחת עין, הסברך על השינוי המכוון של חכמים את הפשט הכרחי, במקרה אחד – ב-[פרשת] אמור [ויקרא כד יח] – הכתוב עצמו נוטה לכיוון פרוש לא-מילולי. שם נאמר: "מכה בהמה ישלמנה, נפש תחת נפש". אין מי שיתעקש שיש להבין זאת מילולית. אין מי שיאמר שהכוונה היא להרוג את הורג הבהמה, או שעלינו להרוג את הבהמה שלו כתגמול. זהו ביטוי שמובנו תשלום. במיוחד מאחר והכתוב נוקט במלה ישלמנה. למה לא להרחיב זאת לעין תחת עין? "מכה איש… מות יומת, ומכה בהמה ישלמנה". ברור שהתורה מבדילה בין תשלום, שהוא פיצוי כספי, ומות יומת, שאינו תשלום אלא ענישה. זהו ההבדל בין דיני ממונות ודיני נפשות. בדיני ממונות מפצים. בדיני נפשות מענישים. למה שנתעקש שעין תחת עין הוא במובן המלולי, והכוונה לענישה, ולא דימוי, שכוונתה פיצוי. ישלמנה, עשה אותה שלמה, שלם. במכה איש לא נאמר ישלם נפש תחת נפש, אלא מות יומת, שהוא עונש ולא פיצוי.

אני משיב:

לא ברור לי מה שמדאיג את יעקב. הרי כבר למדנו שחז"ל לא הבינו את דין "עין תחת עין" באופן מלולי. יתר על כן, בשמות כא כט הם כבר פירשו "יומת" כמצווה על פיצוי כספי בלבד. אבל עיקר הטיעון של יעקב במקומו בהחלט.