Avot-H190

השיעור היום מוקדש ע"י אברהם חסון לזכרו של אביו,
יוסף בן מרים ונתן חסון ז"ל.
יום האזכרה יהיה ביום השבת, י' בניסן.

א:
רבי עקיבא הוא, מן הסתם, החכם שסיפור חייו הוא הידוע ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם. פרטים על חייו מפוזרים לאורך כל לימודינו במשך השנים. יהיה מיותר לחזור ולסכם את כל הסיפור הרומנטי של הגיבור המהולל הזה שקם לעם ישראל. אני מקווה שרבים ימצאו תועלת ברענון זיכרונם בפרטים העקרים. תכלו ללמוד (באנגלית) על ראשית חייו של עקיבא ועל נישואיו לרחל מכאן. תוכלו לקרוא (שוב באנגלית) על הקורבנות האדירים שרחל הקריבה כדי להבטיח שבעלה יהיה לחכם גדול מכאן. תוכלו לקרוא על תרומתו להתפרצות מרד בר-כוכבא
ועל התרסתו כלפי גזירות אדריאנוס כאן. תוכלו ללמוד על תרומתו החיונית להתפתחותה של תורה שבעל פה כאן.

ב:
מאחר והתיאור הקצר של מותו של רבי עקיבא ניתן כשלמדנו את מסכת ברכות, מסכת שטרם הופיעה בארכיון,העתקתי את התיאור הקצר כאן:

ג:
אנחנו נלמד עוד על החכם האדיר הזה מאחר והוא מופיע לא רק במשנתנו אלא גם בכמה מהמשניות הבאות.

ד:
התמונה של רבי עקיבא שמתקבלת ממקורותינו היא בהחלט לא של אדם קודר שלעולם אינו מחייך. מאחר וכך המקרה, עלינו להבין את הצהרתו בסעיף הראשון של משנתנו כמתייחסת להפרזה: צחוק וקלות דעת מופרזים ומחוסרי רסן סוללים את הדרך הקלה להפקרות מינית (עריות). יתר על כן, רבי עקיבא אינו מתכוון להתקפי שחוק מקריים: השימוש שלו במלה 'מרגילין' מציין התנהגות שהיא הרגל. לגבי בן אדם בעל התנהגות הֶדוֹנִיסְטִית קבועה, בלתי אפשרי שלא יראה את ההגבלות מפני העריות שההלכה מציבה כדברים בעלי חשיבות קטנה או כמחוסרי חשיבות כלל ועיקר. אני תוהה מה היה רבי עקיבא חושב על החברה המתירנית של ימינו.

המשך יבוא.

באבות 187 הבאתי את דעתו של אד פרנקל בעניין חינוך צעירים כיצד עליהם להתפלל. אד כעת מוסיף:

דעתי היא שיתכן ותפילת העמידה יותר מדי מורכבת לרוב המבוגרים. ההלכה דורשת חזרה על העמידה בקול רם על ידי שליח ציבור. ואולם, היא אינה דורשת שהוא ישיר (או שהיא תשיר) סולו. המנהג שלנו, כרגע, הוא שהקהל מצטרף לחזן, במיוחד בשבתות וחגים, לשיר חלקים מיוחדים מהעמידה. אין דבר שמונע מאתנו לשיר את כל העמידה עם החזן.

אני משיב:

אינני רוצה להיות משבית שמחות, אבל לעיתים קרובות אני מודאג מהאופן שבו קהילות מצטרפות לשירה בחזרת הש"ץ יחד עם החזן. לפעמים השירה כל כך לבבית עד שכמעט ואי אפשר לשמוע את קולו של החזן בכלל. במקרה כזה אנו בסכנה גדולה של "ברכה לבטלה" – שהחזן יחזור (או שהחזנית תחזור) על הברכות אבל למעשה אף-אחד לא ישמע את קולם. אם מטרתנו היא חינוך אני מעדיף את הצעתו הקודמת של אד שכולם יקראו 'תפילה בלחש' בקול רם ובצוותא.