Avot-H188

ד:
הצעיר המתולתל שנפדה מעבדות גדל ובגר ומילא מעל ומעבר את בטחונו של רבי יהושע ש-"בו שמורה הוראה בישראל". רבי ישמעאל הפך לאחד החכמים החשובים ביותר בזמנו והותיר חותם בלתי מחיק על התפתחותה של תורה שבעל פה.

ה:
חברו הגדול של רבי ישמעאל היה רבי עקיבא, אבל הגישה של כל אחד מהם למדרש התורה היתה בקטבים מנוגדים. במהלך לימוד מסכת זו דברנו ארוכות בהזדמנויות שונות על אופיו ומהותו של מדרש התורה. (ראו לדוגמה אבות 050.) 'מדרש התורה' הוא דם החיים של תנועת הפרושים, הוא היה נפשה ונשמתה של תורה שבעל פה. בלעדיו התורה שבכתב היתה מאובנת, חוק ללא רוח חיים: עם מדרש התורה החכמים הבטיחו שהתורה תהיה אורגניזם הלכתי חי ומתפתח שמחדש את עצמו כל הזמן. ראינו (אבות 54 ו-אבות 55) כיצד החכם הגדול הלל הזקן ניסח שבעה כללים שבעזרתם אפשר להפיק מהכתוב בתורה הלכות חדשות. היו קיימות שיטות אחרות, שיטות שנתנו לדמיון הדרשן יותר חופש 'לדרוש' את הכתוב.

ו:
לרבי עקיבא היתה שיטה משלו למדרש התורה, ובין היתר שיטתו הסתמכה על הוספה של רעיון או הלכה בגלל ביטויים במקרא כמו 'את', 'גם' ו-'אך'. רבי עקיבא היה המיסטיקן: עבורו הכתוב המקראי הוא מסמך שנוסח בזהירות רבה שניתן לישראל ישירות מן השמים ושאין בו ולו מלה אחת או אות אחת מיותרות או מחוסרת חשיבות. כל מלה ומלה, כל אות ואות היתה מן השמים וזעקה שיפרשו אותה. מצד שני, רבי ישמעאל היה הריאליסט. אחת מאמרותיו המפורסמות ביותר היתה "דברה תורה כלשון בני אדם". בכך כוונתו היתה שהתורה היא מסמך שנועד לבני אדם רגילים ושעלינו להבינה לפי המשמעות הרגילה של הביטויים כפי שהם שגורים בפי רוב בני אדם.

ז:
כדי להרחיב עוד את ההיקף של מדרש התורה רבי ישמעאל הרחיב את שבע ה-'מידות' של הלל לשלוש-עשרה. (עד היום, סידורים מסורתיים כוללים את שלוש-עשרה המידות של רבי ישמעאל כחלק מלימוד התורה שיהודים דתיים צריכים ללמוד מידי יום.) רק כמה דוגמאות יספיקו כדי להדגים את ההבדלים המעשיים בין שתי השיטות של שני החכמים. כשהם באו לפרש את הפסוק [ויקרא כא ט] "ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת, באש תשרף", רבי עקיבא ביקש לתת לפסוק את המשמעות הרחבה ביותר, פשוט בגלל שהפסוק מתחיל ב-ו החיבור. רבי ישמעאל גער בחברו: "וכי מפני שאתה דורש 'בת' 'ובת' נוציא זו לשריפה?!" [סנהדרין נ"א ע"ב].

ח:
במקרה אחר רבי עקיבא ביקש לפרש את הפסוק [מזמור קד יב] "עליהם עוף השמים ישכון, מבין עפאים יתנו קול" כהתייחסות למלאכי השרת (!) רבי ישמעאל אמר לו: "עקיבא אחי, כלך [עזוב] לך ממדרש ולך לך אצל נגעים ואהלות!" (נגעים ואהלות הן שתי מסכתות קשות להבנה. רבי ישמעאל מציע שעקיבא ידבק בהלכה בלבד!) [מדרש תהילים על מזמור קד].

המשך יבוא.

באבות 185 השיבותי לשאלה בעניין הלשון המדויקת של הקידושין. לשואל,
יעקב חיניץ, יש כעת שאלה נוספת:

אני מודה לך על תשובתך המלומדת לשאלתי. כהמשך, כיצד הגיעה הטבעת להיות חלק מהליך הקידושין? פרופ' זאב פאלק ז"ל פעם אמר לי שלקחנו אותה מהנוצרים שלקחו זאת מהרומאים. הייתכן שזו אמת? דמיינו שמישהו היום ינסה לשנות את הנוסחה. זו תהיה שערורייה.

אני משיב:

באמת שאינני יודע מהיכן בא השימוש בטבעת לצורך קידושין. כבר בימי הביניים המוקדמות אמרו בעלי התוספות [על קידושין ט' ע"א] ש-"נהגו העולם לקדש בטבעת". אינני רואה מדוע שינוי הנוסחה יהיה שערורייתי. אם החתן מציע לכלה מתנה ואומר "הרי את מקודשת לי בעיתון זה כדת משה וישראל" והיא מקבלת – מדוע שהיא לא תהיה אשת איש?