Avot-H177

א:
יש כתבי-יד שבהם משנה זו מובאת כהמשכה של המשנה הקודמת. כמעט ולא ידוע דבר על אודותיו של רבי דוסא בן הרכינס. הוא שייך לדור חכמי יבנה – בן זמנם של רבי אליעזר ורבי יהושע. מלבד במשנתנו דעתו מובאת עוד שבע פעמים במשנה ובכולן דעתו נדחית על-ידי רוב החכמים. מפורסם המקרה של שנה אחת שבו היה מעורב במחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע לגבי מועד ראש השנה [ראש השנה פ"ב מ"ח – באנלגית]

ב:
ברור שרבי דוסא מפנה את אזהרתו לעמיתיו החכמים ולאלו שמבקשים לחיות חיי תורה. אם נזכור שבהזדמנויות רבות בעבר ציינו את המושג 'עם הארץ' כהפך של 'חכם' ברור למדי למי ההוראה הזו מופנית. [לדוגמה ראו אבות 107.]

ג:
לפי רבי דוסא בן הרכינס, החכם הרציני צריך לשקוד על הימנעות משלושה דפוסי התנהגות. הראשון הוא "שינה של שחרית". בפרושו למשנתנו רבי עובדיה מברטנורו [הברטנורא] מציע קשר לקריאת שמע. כשלמדנו מסכת ברכות למדנו שיש גבולות בזמן לקריאת שמע של שחרית. יש לעשות מאמץ גדול לקרוא קריאת שמע 'כותיקין': בעיקרו של דבר הכוונה היא שעל בני האדם לחשב את הזמן שלוקח להם להתפלל כך שבדיוק עם זריחת השמש יגיעו לתפר שמקשר בין הברכה האחרונה של קריאת שמע ['גאל ישראל'] לבין ההתחלה של תפילת העמידה.

ד:
ואולם, רוב בני האדם קוראים קריאת שמע בשעה מאוחרת יותר. המשנה [ברכות פ"א מ"ב] קובעת שהזמן המאוחר ביותר לקריאת שמע הוא בסוף הרבע הראשון של היום ["השעה השלישית"] "שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת." ולכן, אם מתבטלים ונשארים במיטה בבוקר קיימת האפשרות לפספס אפילו את המועד המאוחר ביותר לקריאת שמע.

המשך יבוא.

באבות 173 למדנו שרבי חנינא בן דוסא ורעייתו סלדו מלקבל מתנות חסד – אפילו אם פרוש הדבר היה ויתור על סעודה ראויה בשבת וזה הוצג בפנינו כדבר ראוי לשבח.

זאב אורזך כותב:

מה אם במקום מתנות חסד נקרא לזה צדקה? האין הם לא מונעים ממישהו את ההזדמנות לקיים מצווה?

אני משיב:

באמת אינני מבין את ההיגיון שבשאלתו של זאב. האם עלינו לעשות דברים רק כדי שמישהו אחר יוכל לקיים מצוה על חשבוננו, כביכול? האם עלי להרעיב את עצמי כדי שמישהו יוכל לקיים את המצוה להאכיל אותי? האם עלי ללכת ערום כדי שמישהו יוכל לקיים את המצוה להלביש אותי? אם אני נזקק נואשות זוהי חובת כולם לעזור לי; אם אינני חושב שמצבי נואש, שאני יכול להסתדר עם מה שיש לי, אסור לי לבקש או לקבל צדקה.

כל זה מנקודת מבטו של האדם העני. ואולם, מנקודת מבטם של כל שאר בני אדם שיודעים על עניים במצב כזה, בחיבורו ההלכתי האדיר משנה תורה [הלכות מתנות עניים פ"ז ה"ט], רמב"ם פוסק:

המטרה הנעלה ביותר של אלו שרוצים להיות חכמים היא ללמוד עוד ועוד תורה. ואולם, כפי שראינו בעבר בכמה מקרים, במקום אחר במשנה תורה [הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"י], רמב"ם פוסק: