רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ; וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
ד:
נראה שלהוראתו של רבי חנינא בן דוסא שמובאת במשנתנו יש משמעות מיוחדת לתקופה בה אנו חיים. ושמא זה מוכיח את החוכמה הנצחית של האימרה הצרפתית הישנה "
plus ça change plus c'est la même chose" – ככול שהדברים משתנים כך הם נשארים אותו דבר. רבי חנינא בן דוסא נראה כמי שפונה לאנשים שחיים בתקופת 'הארה'.
ה:
נוכל לזהות בקלות שני סוגים של יהודי שומר מצוות. הסוג הראשון מפעיל את אמונתו הדתית מפני שיש בו רתיעה מלהמרות את צווי התורה. הסוג השני מקיים את דרישות הדת מפני שמבחינה פילוסופית זה נראה לו כדבר שראוי לעשותו. הסוג הראשון עומד פנים מול פנים עם המצוות ובוחר לקיים אותן מפני שהוא באמת ובתמים רואה באי-ציות חטא. הסוג השני מתייחס למערכת המצוות מנקודת מבט פילוסופית ומקיים אותן כאשר הוא משתכנע שכך ראוי לעשות.
ו:
אך העניין אינו פשוט כפי שהוא נראה בקריאה ראשונה. הוא היה באמת פשוט אם רבי חנינא היה בוחר להשוות את הרציונליסט עם אדם ירא אלוהים. אבל הוא לא עשה כך: הוא השווה את הרציונליסט עם אדם ירא חטא. בני אדם יראי אלוהים מכניעים את רצונם ומקבלים ברצון את 'עול המצוות' מפני שהם יראים את האלוהים ומייחלים לרצונו הטוב ומפחדים מכעסו ומתוצאותיו. (כך שצריך להבדיל בין אדם ירא אלוהים ובין אדם שאוהב את האלוהים.) בני אדם יראי חטא נמנעים מלעשות דבר עברה מפני שהם בטוחים שחטא מיסודו רע ומוטעה.
ז:
הבה נבהיר זאת בעזרת דוגמה קיצונית. אדם ירא חטא יימנע מרצח מפני שהרעיון של נטילת חיי אדם אחר דוחה ומבעית אותו; אישה יראת אלוהים תימנע מרצח מפני שהיא מפחדת מהתוצאות – עונש בידי שמים.
ח:
עלינו להיזהר ולשים לב לכך שרבי חנינא בן דוסא אינו מגנה את ה-'חוכמה' – מה שאנחנו היינו מכנים גישה רציונלית או פילוסופית ליהדות. הוא רק רוצה שה-'חוכמה' תהיה במקום השני אחרי יראת חטא (או אהבת צדק) עמוקה.
ט:
לשאלה הזו יש חשיבות מיוחדת ליהדות הקונסרבטיבית. ברור שהיהדות הקונסרבטיבית אינה מלמדת שיש לקיים את כל המצוות שניתן לקיים מבלי לשאול שאלות. אנחנו אכן שואלים שאלות. ולפעמים החוכמה המשותפת שלנו – של כלל ישראל – מלמדת שמצווה זו או אחרת צריכה תיקון, סייג או ביטול. הוראתו של רבי חנינא בן דוסא תופסת משמעות כשלוקחים בחשבון את המערכת שבעזרתה אנו מגיעים להחלטות מעין אלו.
י:
כשאנחנו – כולנו יחד, כלל ישראל – יודעים שמשהו שגוי מיסודו (או שחיוני שמעשה זה או אחר של צדק ייעשה) עלינו להכניע את ההיגיון הרציונלי מפני תחושת בטן אמיתית: אם משהו שגוי אז הוא שגוי ולעולם לא ננוח ונירגע אם נתיר טיעונים ונימוקים להופכו ל-'צודק'; אם ברור שיש לעשות משהו למען הצדק לעולם לא ננוח ונירגע אם ניתן לטיעונים ונימוקים להציגו כ-'חטא'. אבל כשהנושא הוא בשבילנו שאלה פתוחה עלינו להכניס את מנגנון ההגיון שלנו לפעולה.
יא:
ברור שתפיסות מעין אלו ישתנו עם הזמנים: מה שנחשב לחטא בדור אחד יכול שלא יהיה כל כך ברור שהוא חטא בדור אחר. מה שנראה לאבות אבותינו האצילים והמוסריים כהתנהגות הרצויה ביותר ייראה לצאצאי צאצאינו הלא פחות אצילים והלא פחות מוסריים כלא רצוי ואולי אפילו ראוי לגינוי.
המשך יבוא.