דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H173

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט
ח' בשבט ה'תשס"ו / 6 בפברואר 2006 (אבות 173)


Bet Midrash Virtuali

מסכת אבות, פרק ג', משנה י':

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: הוּא הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ; וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

הסברים:

א:
רוב כתבי היד הקיימים של המשנה מציגים את החומר הזה כשהוא מחולק בין שתי משניות. נראה יותר הגיוני, מבחינה דידקטית, לסדר את החומר כפי הוא מוצג במשנתנו, לעיל.

ב:
משנתנו מציגה את הוראותיו של רבי חנינא בן דוסא. כבר הצגנו מקורות חייו ב-אבות 161; צריך להוסיף כאן אך מעט. רוב פרסומו של רבי חנינא בן דוסא בין החכמים היה כבעל נס. סיפורים רבים מספרים על מקרי הנסים שקרו לו או שלהם הוא גרם לקרות. ספקנות מודרנית תמצא הסברים טבעיים לחלקם וללא ספק תייחס את הסיפורים הציוריים יותר על נסיו למה ש-וו.ס. גילברט תאר בהומור העוקצני האופייני שלו (ב-'המיקדו') כ-"פרט מאמת גרידא, שנועד להעניק הסתברות אומנותית למה שאחרת היה מעשייה סתמית טפלה ולא משכנעת."

ג:
אף-על-פי-כן, ודאי שנותרו כמה תכונות אישיות של חכם זה שחיבב אתו על בני זמנו ועל הרבה דורות של חכמים שבאו אחריו. הוא היה ענו במיוחד וחי חיי קיום בדוחק. בגמרא [תענית כ"ד ע"א-ע"ב] מספרים לנו שהוא קיים עצמו בכל שבוע, פרט לשבת, על סל חרובים! הוא ואשתו גילו יחס של ביטול לדלותם וכדי להימנע מקבלת תרומות של צדקה וחסד אשתו עשתה כל מה שאפשר כדי לשמור על מראית עין של "בסדר". לפעמים, למרות שלא היה לה קמח להכנת חלות, אשתו היתה שמה עצים בתנור בימי שישי כדי שהעשן יעלה ובכך גרמה לשכניה להאמין שהיא אופה את סעודת השבת, ממש כמותם.

המשך יבוא.

שאלות ותשובות:

באבות 172 הזכרתי את העובדה שרבי יהודה הנשיא לקח על עצמו את המשימה חסרת התקדים להעלות תורה שבעל פה על הכתב. (זה הוזכר כדרך אגב. לדיון המלא ראו אבות 085 והשיעורים שאחריו.)

יעקב חיניץ מציע שזהו אמצעי זמני. הוא כותב:

העלאת התורה שבעל פה על הכתב היא דוגמה להוראת שעה שהפכה לקבועה. לכאורה ההגיון היה שהתורה שבעל פה החלה להישכח והם הפקיעו את האיסור, על בסיס זמני, כדי להציל את המצב. אבל האם מישהו מצפה שיום אחד האיסור המקורי על כתיבת התורה שבעל פה יושב על כנו, ואנחנו נבטל תלמודים מודפסים? בדרך זו, אני מאמין, מנחם אילון בספרו "המשפט העברי" מצביע על כך שביטול של חוק התורה על בסיס של מקרה חירום זמני מסתיים כביטול קבוע. בדומה לכך, יש דעה שאיסורו של רבנו גרשום על ריבוי נשים הוא בר תוקף רק לתקופה מגבלת. האם מישהו באמת מאמין שיום אחד תקנתו, שביטלה מצווה מן התורה, תבוטל ושנחזור להתיר ריבוי נשים? אני חושב שלא.

אני משיב:

אינני יודע מדוע יעקב חושב ש-"העלאת התורה שבעל פה על הכתב היא דוגמה להוראת שעה". הניחוש שלי הוא שהוא מבסס את עצמו על הסברו של רמב"ם כפי שהוא מובא במבוא ל-"משנה תורה".

רבנו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה; אלא, בכל דור ודור ראש בית דין … שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה לרבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו, כפי כוחו, מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים, שלא למדום מפי השמועה, אלא במדה משלש עשרה מדות, והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד. עד שבא רבנו הקדוש, והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו, ושלמדו בית דין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לתלמידים ברבים, ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם, ורבצו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל: ולמה עשה רבינו הקדוש כך, ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה, שהתלמידים מתמעטים והולכין, והצרות מתחדשות ובאות, ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד, להיות ביד כולם, כדי שילמדוהו במהרה, ולא יישכח. וישב כל ימיו, הוא ובית דינו, ולמדו המשנה ברבים:

אינני חושב שרמב"ם כאן מציע שצעדו של רבי היה אמור להיות זמני; אבל אני יכול לראות כיצד אחרים היו יכולים להבין את דבריו כך.

אין "דעה" שהתקנה שאוסרת ריבוי נשים אצל יהודי אשכנז היתה מוגבלת בזמן: זו עובדה. מה שלא ברור הוא לְמָה התכוון רבנו גרשום כשנתן לתקנתו נקודת סיום של 'עד תום האלף'. האם התכוון לתום האלף החמישי היהודי – שנת 1240 למניינם – או שמה הוא התכוון ל-'אחרי אלף שנה'? (בזמנים המודרניים אנו מניחים שתקנתו נעשתה קבע מכוח הסכמה כללית – וחקיקה בכנסת.) כמו כן, התקנה של רבנו גרשום לא "ביטלה מצווה מן התורה" אלא רק הגבילה אותה.


עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.

עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.


דילוג לתוכן