דף הביתשיעוריםAvot

Avot-H169

נושא: Avot
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל


חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל

לימוד משניות ברוח היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)
מאת הרב שמחה רוט
כ"ג בטבת ה'תשס"ו / 23 בינואר 2006 (אבות 169)


Bet Midrash Virtuali

מסכת אבות, פרק ג', משנה ט' (חזרה):

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה [חוזר על משנתו בראשו]
וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, "מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה" – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ"; יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר, "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:

הסברים (המשך):

ד:
אם נזכור את מה שעשו הרומאים לרבו האהוב ולכל שאר המנהיגים הרוחניים של דורו נוכל להבין מדוע רבי שמעון בר יוחאי פיתח שנאה בלתי מתפשרת כלפי הרומאים וכלפי כל דבר רומאי. ובגלל סירובו המוחלט להתפשר הן בדעותיו והן בהוראותיו אין זה מפתיע שהרומאים דנו אותו למוות.

ה:
מוכר מאוד הסיפור שמסופר בגמרא [שבת ל"ג ע"ב]:

דיתבי [ישבו ללמוד] רבי יהודה [בר עילאי] ורבי יוסי [בן חלפתא] ורבי שמעון [בר יוחאי] ויתיב [וישב] יהודה בן גרים גבייהו [יחד אתם]. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו [הרומאים] – תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות…" רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן! תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס!"

העוינות של רבי שמעון כלפי הרומאים ותרבותם ברורה ביותר. ברור גם באופן סביר שרבי יהודה היה שייך ל-'מחנה השלום' של זמנו. כנראה שרבי יוסי הסכים עם רבי שמעון, אבל היה יותר זהיר וידע שהרבה יותר בטוח לא לדבר גלויות כל כך.

ו:
הגמרא ממשיכה לספר כיצד נטלו הרומאים את נקמתם כאשר לאוזניהם הגיעה השיחה הפרטית הזו: יהודה בן גרים קוּדם – לא ברור למה או על מה; רבי יוסי 'הוגלה' לציפורי שבגליל; ואת רבי שמעון דנו למוות. ולכן הוא ובנו התחבאו בבית המדרש, שם אשתו היתה מביאה להם אוכל מדי יום. אבל אפילו כך רבי שמעון פחד שמא הרומאים יגלו את מקום המסתור שלהם אם יענו את אשתו, ולכן הוא ובנו הלכו לחיות במערה כלשהי באמצע שום-מקום.

איתרחיש ניסא [נעשה נס] איברי להו חרובא ועינא דמיא [נברא להם חרוב ומעיין מים]. והוו משלחי מנייהו [היו מתפשטים מבגדיהם] והוו יתבי עד צוארייהו בחלא [והיו יושבים עד הצוואר בחול]. כולי יומא גרסי [וכך כל היום היו לומדים]. בעידן צלויי [בשעת תפילה] לבשו מיכסו ומצלו [התלבשו כדי להתפלל] והדר משלחי מנייהו [ולאחר מכן התפשטו שוב] כי היכי דלא ליבלו [כדי שהבגדים לא יבלו]. איתבו תריסר שני במערתא [הם ישבו שתים-עשרה שנה במערה].

נראה שבסיפורי חז"ל הביטוי שתים עשרה שנים משמש דרך קבע כתחליף ל-'זמן רב'.

ז:
סוף-סוף נראה שאפילו בשמים חשבו שהם מגזימים.

אתא [בא] אליהו וקם אפיתחא דמערתא [ועמד בפתח המערה]. אמר: "מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה [מי יודיע לבר-יוחאי שהקיסר מת והגזירות בוטלו]?"

נראה שמישהו בא ואמר להם שאדריאנוס מת. מאחר והרדיפות האדריאניות החלו מיד אחרי מפלת בר-כוכבא בשנת 136 לספירה ואדריאנוס מת ב-19 ביוני 138, שהותם במערה לא יכלה להימשך שתים עשר שנים! הסבירות היא שעלינו לקרוא 'שנים עשר חודשים' או 'שתי שנים'. יהיה אשר יהיה, האב ובנו יצאו מהמערה שלהם. אבל כאשר ראו את בני האדם עוסקים במעשים יומיומיים, הם לא יכלו ליישב זאת עם הדבר היחיד שהם עשו כל הזמן שהם שהו במערה.

"מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!" [זעמם בער כל כך ש-]כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף! יצתה בת קול [מן השמים] ואמרה להם, "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!"

כך שאפילו מן השמים היתה מורת רוח על הדרישות המוגזמות שלהם מדתיות אנושית.

ח:
הגמרא מספרת כעת את סוף הסיפור:

הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא [הם חזרו וישבו במערה עוד שנים-עשר חודשים]… יצתה בת קול [מן השמים] ואמרה, "צאו ממערתכם!" נפקו [הם יצאו]… רבי שמעון אמר לו [לבנו], "בְנִי, דַי לעולם אני ואתה."

הוא התכוון לכך שהעולם יצטרך להיתמך על ידי ההתמדה שלהם בתלמוד תורה מאחר וברור שבני אנוש פשוטים אינם מסוגלים להיות מסורים כל כולם למטרה אחת כפי שהאב והבן בחרו ללעשות.

המשך יבוא.


עמוד הבית |
חיפוש בארכיון |
ארכיון של מסכת אבות |
הרשמה וביטול הרשמה |
הקדשת שיעור |
יצירת קשר

בדרך כלל השיעורים של חוג המשניות משוגרים בימי שני וחמישי;
השיעורים של חוג ההלכה (באנגלית) משוגרים בימי שלישי.

עבור שיעורים אלה אין תשלום וכך יהיה גם בעתיד.
אם שיעור זה או אחר הסב לך הנאה נא לשקול את האפרשות לבצע תרומה מקוונת ומאובטחת לתנועה המסורתית, שמעניקה חסות לשיעורים של בית המדרש הווירטואלי. נא להקפיד ולציין שתרומתך היא עבור "בית המדרש הוירטואלי" בתיבה המכונה "My Gift Allocation". כל התרומות לבית המדרש הוירטואלי מעניקות הקלות במס.
נא להשתמש בקישורית זו כדי להגיע ל-טופס תרומהלתנועה המסורתית.


דילוג לתוכן