Avot-H166

א:
מה שידוע לנו על הרבי אלעזר של משנתנו הוא שהוא רבי אלעזר בן יהודה ושמוצאו מהכפר ברתותא – שידוע גם כביריא – בגליל העליון (מעט צפונה מהעיר צפת). הוא היה תלמידו של רבי יהושע ובן זמנו של רבי עקיבא. אנו נזכיר עוד פרט עיקרי בביוגרפיה שלו שקשור מאוד למשנתנו אחרי שנבהיר את המשנה עצמה.

ב:
פרוש דבריו של רבי אלעזר במשנתנו ברור מאוד – ברור עד כדי כך שרמב"ם לא מטריח את עצמו להעיר עליה כלל ועיקר! הרב עובדיה מברטנורו מסביר אותה כך:

ברור שחפצי שמים הם מעשים של צדקה כלפי נזקקים. (כבר הזכרנו מספר פעמים שהחכמים ראו את החוקים והתקנות העוסקים במתנות עניים, עוד מתנות ותרומות, שמיטה ויובל, כדרכו של הקב"ה לפזר עושר חומרי במידה רחבה עד כמה שניתן: החוואי הוא רק מנהל משק אדמותיו וממה שצומח בהן הוא צריך להפריש ולחלק לאחרים לפי הוראותיו של בעל האדמות האמיתי.)

ג:
די מעניין שבפרושו בעל ה-"תוספות יום-טוב", הרב יום-טוב ליפמן הלר, מצביע על כך שה-'פסוק המוכיח' שאותו מציע רבי אלעזר מוצג בצורה קצת שונה מהמקובל אצל חז"ל. הוא לא אומר 'שנאמר', אלא 'וכן…הוא אומר'. הסיבה לכך, אומר הפרשן, היא בכך שהפסוק המוכיח אינו מהווה הוכחה מושלמת. הפסוק המצוטט [דברי הימים א כט יד] הוא חלק מנאום המיוחס לדוד המלך אחרי שעודד את נתיניו לתרום למימון בנין בית המקדש. הרב הלר מציין שהמקרה של דוד שונה בכך שהקב"ה הורה מפורשות על בנין בית המקדש וגם שזו משימה ציבורית: יתכן שעניינים פרטיים הם לא בדיוק אותו הדבר.

המשך יבוא.

באבות 160 למדנו את הוראותיו של רבי נחוניא בן הקנה: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ… שרידן ניימרק שואל:

האם משנה זו היא הבסיס לנוהג אצל הרבה מהחרדים לוותר על עבודה לטובת לימוד ולחיות מסובסידיות ממשלתיות?

אני משיב:

עסקנו כבר בסוגיה הזו בכמה מקרים בעבר. הרשו לי להפנות אתכם למה שכבר נאמר ב-אבות 048, אבות 063, אבות 094, ו-אבות 095. יותר מפעם אחת הבטחתי לחזור ולעסוק בנושא הזה באריכות כשנגיע למשנה החמישית של פרק ד'.

---

באבות 161 ראינו שרבי חנינא בן דוסה שם את ראשו בין ברכיו כשהתפלל, ואני הזכרתי ש-
מכמה מקורות מהעולם העתיק אנו יודעים שהתרכזות כשהראש בין הברכיים היתה תנוחה ידועה למדיטציה עמוקה. יעקב חיניץ מתנגד:

הראש בין הברכיים זו תנוחה מוזרה. האם היא תתכן? האם עושים זאת בעמידה? או בשכיבה? בעמידה היא תצריך כשרון יוצא מגדר הרגיל, אפילו פלאי. שפת הגוף היהודי כוללת הרבה תנוחות: עמידה, ישיבה, שכיבה, … כריעת ברך, קידה, נפילת אפיים … ניע, הסבה לשולחן בליל הסדר, נשיאת כפיים, הרמת עיניים, … לחישה, צעקה, … שירה, בכי, אנחה… כל אלה מבטאים מצב רוח, עמדה, גישה. אבל מה מייצגת התנוחה של הראש בין הברכיים? ענווה, סגידה, סוג מסוים של יוגה?

אני משיב:

חושבני שהזכרתי בברור שזו היתה תנוחה מוכרת למדיטציה עמוקה. לדוגמה, אנא ראו http://www.dharmayogacenter.com/asanas/asana-mukhya-6.htm, שם מורים לטירון לעשות כך:

עמוד זקוף. תן לידיים לפול לצדי הגוף. שמור את העקבים צמודים ואת הבהונות פשוקות. הרם את הידיים מעל לראש. כופף את הגוף לאט למטה. שמור שהברכיים יהיו נוקשות וישרות. אל תכופף את הרגלים בברכיים. הורד את הידיים לאט מבלי לכופף את המרפקים ותפוס את הבהונות עם האגודל, האצבע והאמה בלבד. כאשר אתה מתכופף, נשוף לאט ומשוך את הבטן לאחור. שמור את המצח בין הברכיים. הפנים קבורות בין שקעי הברכיים או אפשר לדחוף את הראש עוד אל בין שתי הירכיים. שמור על התנוחה הזו במשך 2 עד 10 שניות.

דוגמה נוספת אפשר למצוא כאן. (בצעו חיפוש על הדף ל-" Utthita Janu Sirshasana". בחיפוש בגוגל תמצאו עוד דוגמאות יותר מודרניות למדיטציה עם הראש בין הברכיים.