Avot-H164
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה אֲרִיאֵל בֶּן וֶרָה שָׁרון בַּעֲבוּר שֶׁכָּל עַם יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרוֹ. בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ וּלְהַחֲזִיקוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ בִּמְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל – רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. הַשְׁתָּא, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב.
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ז' (חזרה):
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ט ו], "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? – שֶׁנֶּאֱמַר [מלאכי ג טז], "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? – שֶׁנֶּאֱמַר [שמות כ כא], "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ":
הסברים (המשך):
יג:
המשימה הבאה של בעל המדרש שבלב משנתנו היא למצוא פסוק במקרא שיתמוך ברעיון שאפילו כששני בני אדם בלבבד עסוקים בתלמוד תורה שכינה שורה ביניהם. במקרה הזה משימתו קלה לו יותר מאשר במקרים הקודמים. אך לפני שנסביר כיצד הוא משתמש בפסוק יועיל לנו אם נדון בנושא של מדרש אגדה בכללותו. הצורך לעשות כן הובהר לי רק אחרי שקיבלתי הערה מאמנון רונאל: "אני מתקשה להתלהב מהשיטה הדידקטית של קריעת חלקי משפטים מהקשרם ומשמעותם. המדרשים 'נפתלים' מדי לטעמי." בטוחני שדבריו של אמנון ימצאו הדים במחשבותיהם של רבים מקוראי שיעורים אלה. יד: טו: טז:
המשך יבוא. שאלות ותשובות:
באבות 159 כתבתי: הוא [רבי עבדיה מברטנורו] אומר שהלילה הוא זמן שבו כל המזיקים, הרוחות הרעות, השדים, המפלצות, הפיות ואנשי הזאב – תצוגה כוללת של האמונות התפלות של ימי הביניים – הסתובבו וחיפשו בני אדם תמימים עליהם יוכלו לעשות את זממם. הוא אף מודה באפשרות שסכנה יכולה לארוב גם בצורת בני אדם – שודדים וליסטים – שגם הם היו חלק מהמציאות בימי הביניים.
ארט קמלט שואל: האם זה המקור לתפילת השכיבנו שאומרים בתפילת ערבית, שם אנו מבקשים הגנה מהרוחות הרעות האלו – השטן? אני משיב: המקור? – לא. האמונה הטפלה שרוחות רעות מסתובבות בלילה הרבה יותר קדומה מימי הביניים! חכמי התלמוד הבבלי ידעו לתת שם ותפקיד לכל אחד מהם! ואולם, תפילת 'השכיבנו' עוסקת בסכנות שבאות עלינו בלילה מתחבולות בשר ודם וממצוקותינו הטבעיות: "אויב, דבר, וחרב, ורעב, ויגון". אלו סכנות שבאות מבחוץ. אחר כך מבקשים הגנה מסכנות שבאות מבפנים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". השטן הוא תמצית היכולת המופלאה שלנו להיכנע לפיתוי – במיוחד כשאסור לנו להיכנע. (בסידור המסורתי 'ואני תפילתי' 'שטן' הוחלף ב-"שטנה" – "והסר שטנה (איבה) מלפנינו ומאחרינו". |