Avot-H162
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ז' (חזרה):
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ט ו], "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? – שֶׁנֶּאֱמַר [מזמור פב א], "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? – שֶׁנֶּאֱמַר [מלאכי ג טז], "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע"; וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? – שֶׁנֶּאֱמַר [שמות כ כא], "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ":
הסברים (המשך):
ה:
מטרת משנתנו היא ללמד שתלמוד תורה יוצר קשר ישיר עם הקב"ה. זכורני היטב את דבריו של עמית אורתודוקסי, לפני שנים רבות, שהיה אומר, "כשאני לומד תורה אני מרגיש שאני נכנס לראשו של הקב"ה כביכול." השיטה של משנתנו היא לצטט פסוקים מהמקרא – מחוץ להקשרם, כמובן. את הפסוקים האלה אפשר לפרש כמורים על קשר בין התעסקות בתורה ושריית (נוכחות) השכינה. ו:
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי…
ה-'עדה' הנדונה כאן הם שנים-עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ ושדיווחם גרם לייאוש בקרב בני ישראל. היו, כמובן, שנים-עשר מרגלים; אבל שנים מהם (יהושע וכלב) הציגו דו"ח מעודד, כך שה-'עדה הרעה' שעליה מתלונן הקב"ה בפסוק חייבת להיות של עשרה בני אדם. וזה, אומר המדרש, מראה ש-'עדה' פרושה עשרה בני אדם! (לדיון מלא יותר על המדרש הזה ראו סנהדרין 029, הסבר 6 – בשפה האנגלית.)
ז: ח: המשך יבוא. שאלות ותשובות:
אבות 159 הניב כמה וכמה מסרים. הראשון היא מ-ג'וש גרינפילד.
צרוף המקרים שאנו לומדים את המשנה הזו כשקראנו את פרשת וישלח בשבת שעברה גרם לי לתהות – האם, למיטב ידיעתך, מישהו ניסה לקשר את ההוראה הזו עם יעקב בפרט, במיוחד עם התקרית שבה מלאך נאבק אתו (בראשית לב כה-ל). שהרי הוא נותר ער בלילה, הוא למעשה מהלך בדרך יחידי אחרי ששלח את משפחתו ורכושו אל מעבר לנהר. פחות ברור אם הוא רוקן את מחשבותיו מתוכן, למרות שיתכן שיש מדרשים שמורים על כך. בכל מקרה, זה שהמלאך נאבק אתו (וברור שהוא מנסה לפגוע בו) רומז לי שבמובן מסוים חייו של יעקב נחשבים כאבודים, וזה יהיה דרך אחרת לפרש את סוף המשנה הזו. באותו האופן אפשר להבין: יעקב הולך בדרך יחידי, והוא ער בלילה (או לפחות אחרי השקיעה), בתחילת פרשת ויצא. אולי שם הוא מוגן על ידי תלמוד תורה, כפי שהמדרש מפרש "משנתו" (מלשון שינה) בפסוק טז בפרק כח כ-'משנתו' (מלשון משנה, לימוד), לפיכך אינו צריך להיאבק על חייו. אני משיב: אינני מכיר מדרש שמכוון לדעתו של ג'וש. אם בורותי נכונה, פרוש הדבר שג'וש הביא כאן חידוש נפלא – פרוש מדרשי חדש לאירוע מקראי. כל הכבוד לג'וש גרינפילד! חג חנוכה שמח לכולם! |