Avot-H160
|
בית המדרש הוירטואלי
של כנסת הרבנים בישראל
חוג לימוד משניות ע"ש יצחק רבין ז"ל
|
|
|
מסכת אבות, פרק ג', משנה ו':
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ; וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:
הסברים (המשך):
א:
רבי נחוניא בן הקנה היה בן תקופתו של רבן יוחנן בן זכאי. כלומר, התקופה בה היה פעיל מקיפה את הזמן שלפני חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה ואחריו. נראה שהוא היה דמות מכובדת מאוד בתקופתו ובמקורותינו יש כמה וכמה הלכות שנמסרות בשמו. בגמרא [שבועות כ"ו ע"א] אנו מוצאים את הטענה המדהימה שבתחום מדרש התורה הוא הצליח לכאורה לדרוש את כל התורה כולה כשהוא משתמש רק ב-"כלל ופרט" (ראו אבות 055). תלמידו המפורסם ביותר היה רבי ישמעאל בן אלישע, בר-פלוגתיה במדרש התורה של רבי עקיבא. (התלמיד הצליח להרחיב את כלל הפרוש היחיד של מורהו לשלוש עשרה!) ב: ג: ד: ה: ו:
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:
המלה "חרות" עם שינוי בניקוד יכולה לקבל את המשמעות של 'חופש'. זה דירבן את החכמים [שמות רבא מא ז] להמצאה יצירתית:
מהו חָרוּת? …רבי יהודה אומר: אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת -מן גליות. רבי נחמיה אומר: חֵרוּת ממלאך המות. ורבותינו אומרים: חֵרוּת מן היסורין.
ז:
חושבני שמתאים מאוד שבפרושו למשנתנו רמב"ם מנסה להגביל את ההשלכות של "וכל הפורק ממנו עול תורה". אין כאן בהכרח רמיזה לאי-קיום מצוות התורה (אי קיום שונה במשמעותו מאי ציות). רמב"ם אומר שכוונת המילה 'פורק' כאן מתייחסת לביטול עצם תוקף התורה:
ואמרו 'פורק עול תורה' – שאומר "אין תורה מן השמים ואיני סובלה":
שאלות ותשובות:
באבות 156 הזכרנו את השימוש במדרש דידקטי בתוך המשנה. אד פרנקל כותב:
השימוש במדרש דידקטי כאן מסקרן אותי. יש מדרשים בכל המשנה, אבל השימוש במדרש נדיר יחסית לכמות המשניות המובאות באופן סתמי. אני תוהה אם כן, מדוע כאן? אם לא היה בסיס מקראי להצהרות הן בכל זאת היו מורות את אותן ההוראות. האם מטרת המדרש כאן היא לנסות ולרמוז שזו לא דעה של אדם אחד אלא השתקפות של אמות מידה שכל ישראל נדרש לעמוד בהם על פי המקרא? אני משיב: חושבני שבדרשות מסוג זה החכמים תמיד דאגו לחבר את הוראתם עם טקסט מקראי. סיבה אחת יכולה בהחלט להיות זו שאד מציע לעיל. סיבה אחרת יכולה להיות שיצירת קשר אסוציאטיבי בין המדרש ובין פסוק מהמקרא יגרום למדרש להיות קל יותר לזכירה ולהיות מוכר יותר. |