Avot-H159

ז:
כדי להבין במלואו את מה שרבי עובדיה מנסה לומר, עלינו להבין מה הוא מבין מהביטוי "מפנה לבו". לדידו זוהי אזהרה שעל בני אדם תמיד לרכז את מחשבותיהם על הקב"ה ועל תורתו; כל מחשבה אחרת שתיכנס לראשם היא 'מחשבה בטלה'. אנו רואים שהוא קשור לתקופה בה הוא חי בעובדה שהוא רואה את התרכזות בתורה גם כאמצעי הגנה:

ט:
לי נראה שההוראה המחמירה הזו של רבי חנינא בן חכינאי מתאימה בהחלט למה שידוע לנו על אודותיו. אדם שיכול להיפרד מאישתו וממשפחתו במשך שלוש עשרה שנים תמימות; שאינו יוצר קשר אתם ולו פעם אחת כדי לדרוש לשלומם בהעדרו; אדם שמוכן להתעלם מחובותיו כאב כלפי בתו; וזאת מפני שהוא שקוע כל כולו בתלמוד תורה תוך הרחקה מעליו כל דבר אחר – אדם כזה בהחלט יאמין שאם ערים בלילה, מהלכים בדרך, או נמצאים לבד, צריכים להתעסק רק בתורה.

י:
כמובן, לא כל החכמים היו מסכימים עם פסיקה מחמירה כזו. אמרתי בעבר שכאשר רמב"ם נמנע מהערה או הארה ניתן להבין זאת כ-"שתיקה רועמת". במשנה תורה [הלכות דעות פרק ג' הלכה א'] הוא מצטט מהתלמוד הירושלמי את דעתו של חכם אחר:

האם רבי חנינא של משנתנו הוא זה שמצוטט על ידי רבי אלעזר בגמרה בברכות ס"ד ע"א: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" וכו' – הקטע המוכר שאומרים על פי רוב אחרי מוסף ולפני קדיש דרבנן?

אני משיב:

ג'ורדן שואל את שאלתו בנוגע לרבי חנינא אחר – זה שעמו נפגשנו באבות 155, ולא רבי חנינא של משנתנו. אבל התשובה זהה:

הרבי חנינא שאליו מתייחס ג'ורדן הוא רבי חנינא בר חמא, שמת בסביבות שנת 250 לספירה. לפעמים הוא מכונה רבי חנינא 'הגדול', אבל על פי רוב קוראים לו סתם רבי חנינא. בלי קשר למקום בו יתכן שאולי נולד (או אולי לא), הוא היה אמורא ארץ-ישראלי. כמה חכמים גדולים היו מתלמידיו, בהם כלולים רבי יוחנן הגדול וגם (כפי שמוזכר בקטע שג'ורדן הזכיר) רבי אלעזר בן פדת.