Avot-H154

יב:
עקבנו אחרי מה שידוע לנו על חייו של עקביא בן מהללאל, וכעת ניתן להפנות את תשומת הלב לדברים שהוא אומר במשנתנו. כל המפרשים הקלאסיים מסכימים שמטרתו היא לעודד באדם ענווה ויראת חטא. המשורר המקראי שואל [תהילים מזמור ח' פסוק ה']

ובפסוק הבא הוא מעלה את האנושות למעלה כמעט אלוהית:

עבור המשורר המקראי האדם הוא "כתר הבריאה". כשעקביא בן מהללאל שוקל את אותה השאלה הוא היה משיב שהאדם אינו אלא "טיפה סרוחה", יצור של "עפר, רימה ותולעה."

יג:
הטיפה הסרוחה שאליה עקביא מתכוון היא, כמובן, הזרע שאתו מפרה הזכר את ביצית הנקבה. ושוב מעניין לשים לב לכך שהיכן שעקביא בוחר להדגיש את ההיבטים הנחותים של מוצאו הביולוגי של האדם, אחרים ראו משהו כמעט האלוהי במערכת הרבייה האנושית. בספרו "מורה נבוכים" [חלק ב' פרק ו'] רמב"ם רצה להראות שהמושג המקראי 'מלאך' לא מורה בהכרח רק ליצור מכונף משמים שנשלח למשימה אלוהית. הוא טוען שמלאכי האלוהים יכולים להיות גם תהליכים טבעיים:

יד:
אבל כל זה, כמובן, הוא היפוכו הגמור של הרושם שעקביא רוצה ליצור אצלנו: האדם הוא יצור נחות, שנוצר מריקבון ועתיד לחזור לריקבון. מקורו בטיפת זרע שאם אינו מתאחד עם הביצית בזמן הנכון יירקב – כפי שמציין הרב עובדיה מברטנורו בפרושו. ויעדו הסופי של האדם הוא הקבר, שם גופתו תימק ותרקב. המאפיין היחיד בטבע האדם שמעלה אותו מערימת הזבל שמכונה אנושות הוא העובדה שהוא עתיד לעמוד אצל השכינה וליתן דין וחשבון "לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש, ברוך הוא."

טו:
התמונה של עקביא שאנו מקבלים ממקורותינו היא של איש מחמיר,קודר ונוקשה. כפי שראינו, על ערש דווי הוא ממליץ לבנו לדחות את הדעותיו ההלכתיות הלא מקובלות שלמד מאביו – דעות שעליהן הוא עצמו סרב לוותר כשהחכמים התחננו בפניו לעשות כן ובכך להשיג משרה נעלה והשפעה. הבן, ככל הנראה מודע שדרכו חזרה לדעתם הטובה של החכמים לא תהיה קלה, התחנן בפני אביו שיעזור לו:

טז:
מעניינת העובדה שהגירסה של משנתנו המובאת באבות דרבי נתן [יט, א] שונה במקצת. אף על פי שברור שהמסר הוא אותו מסר נדמה לי שהלשון רכה יותר, אפילו אם רק במקצת:

הוא בא ממקום חושך – הרחם; הוא הולך אל מקום חושך ואפלה – הקבר; והשאר פשוט וברור.

באבות 149 הבאתי את בקורתו של מרטין לדרמן על רוב עבודת הקודש אצל הקונסרבטיבים והוספתי אני את תשובתי. כעת מיכאל לווין כותב:

מניסיוני, התפילות הקונסרבטיביות הן למעשה יותר איטיות משל האחרים. בבית הכנסת הקונסרבטיבי הקרוב ביותר בוושינגטון (כמו גם בבית הכנסת הקודם שלי באטלנטה) התפילות בשבת בבוקר אורכות יותר משלוש שעות. בתי הכנסת האורתודוקסים הרבה יותר מהירים, על פי רוב בטווח של שעתיים עד שלוש שעות. מדוע? מפני ששליחי הציבור והחזנים הקונסרבטיבים מבטאים יותר מילים באופן יותר בברור- חושבני שזה כדי להקל על הקהל לעקוב אחרי התפילה. אני לא בטוח איזו דרך אני אוהב יותר – לפעמים אני במצב רוח מהיר ולפעמים איטי. וכמובן שהתפילה הרפורמית הרבה יותר קצרה משניהם, מפני שהרפורמים חתכו כל כך הרבה מהתפילה – תפילות נמשכות בדרך כלל שעה.

הדיון בנושא הזה הסתיים.

---

באבות 151 ציטטתי את רמב"ם על עבודה זרה ואז הוספתי שבתיאורו את הסגולות הנדרשות מחבר בסנהדרין הוא כולל: בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו… ואז הוספתי: עולה בדעתי שהתנועה המסורתית (קונסרבטיבית) צודקת באמת כשהיא דורשת שלרבניה לעתיד יהיה חינוך אקדמאי טוב ושיהיו בקיאים בקשת רחבה של נושאים כלליים.

עמיתי, מרטי ברמן, כותב:

למרות שאני בטוח שזו לא הייתה כוונתך, אך כשכתבת אחרי שדנת ברמב"ם שלמד על עבודה זרה וכו' זה נשמע כאילו אתה משווה את הנושאים הכלליים עם עבודה זרה.

אני משיב:

קראתי וחזרתי וקראתי את מה שכתבתי ואיני רואה מדוע מרטי חושב כך. (אין בי ספק שאחרים יכוונו אותי לדרך הנכונה.) אולם, כדי להסיר כל צל של ספק הרשו לי להסביר שכוונתי הייתה לומר שאם כדי להיות חבר בסנהדרין נדרש מחכמים להיות "בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות… והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו…", נראה לי "שהתנועה המסורתית (קונסרבטיבית) צודקת באמת כשהיא דורשת שלרבניה יהיה חינוך אקדמאי טוב ושיהיו בקיאים בקשת רחבה של נושאים כלליים."